|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 כולנו עבדים
איך אמר שייקספיר? כל העולם במה ואנחנו שחקנים, לא?
אני, את התפקיד שלי, לקחתי על עצמי בגיל צעיר מאוד.די מובן בהתחשב בזה שהאחים שלי לא נתנו לי מרווח לנשום.
הזיכרון הראשון שלי הוא שדה ירוק, אני לבד. מבחין בזרעים קטנים על הקרקע, ולפתע- ברגע קסום ונדיר- פורחים כולם יחד. אני מוצא עצמי בשדה כלניות מרהיב ביופיו, נושם את האוויר הטרי הזה של שעות בוקר טהורות, ומרגיש- מזמן לא הרגשתי כך- מאושר.
פתע אני נרמס על ידי שני יצורים מגושמים ומרגיש חנק נוראי- אני מתבונן על הרעה הזאת-
"התעורר, הדביל" שח אחי הגדול לאחי היותר גדול, בקול ציניות מרירה.
וכך כל בוקר, עד שמצאתי התפקיד. אני משחק תפקיד שמח, את תפקיד השמח, תמיד.
קם השכם בבוקר עם שיר חדש בלב, עוזר לכולם להתארגן בחיוך, במילה טובה- והם הציקו לי, הו - לרגע לא הפסיקו- אך דחקתי עצמי לחייך ולהמשיך, אפילו לא יודע למה.
וזה המשיך להיות התפקיד: בבית הספר- זה שמעודד, שמסביר בנפש חפצה, בצבא- זה שלוחש לאוזן מילה מעודדת, מנחמת, נותנת את הכח להמשיך.
כולם הכירו ומכירים אותי בתור השמח, ואת תפקידי מילאתי נאמנה גם כשנישאתי והבאתי לעולם נפשות חדשות.
האמת? לא נמאס לי, לא לרגע, אך לפעמים קצת קשה- לרגעים בלתי-נסבל, לעתים בא לי לצאת ולברוח, אך אני יודע שאין לאן.
וזאת לא ידעתי, כשלקחתי על עצמי התפקיד- לא תיארתי לעצמי שלא יהיה לי-המעודד-מול מי לשבת ולדבר, אולי לקבל עצה- מה לעשות כשהתפקיד נהפך לעול.
פסח הגיע, כשסידנו את הבית, וראשי היה טחוב בעליית גג ישנה [חמץ הוא הדבר היחיד שלא היה שם] חשבתי קצת- מה היה אילו הייתי אני במצריים, האם היה לי אותו התפקיד? ההייתי ממשיך ומחייך?
ולכשהיינו משתחררים, באם היה בכך דבר, שהרי בתוך עצמי אני כבול-
ומי יתיר האדם מעצמו?
'אבל בפנים כולם רוצים להשתחרר/ מאותם הכבלים ולא יכולים-כי משהו חסר'
[מוקי ויובל בנאי- האדמה בוכה]
:)
רק אור!
| |
שקט כאן,
רק קולות רוח קרירה מלטפת בחדר ליד, נטולת מושא.
מהרחוב הקרוב חריקת צמידים ואדם מקלל בשפה זרה.
קבוצת ילדים צוהלת, בדרכה האחרונה להיום, הביתה,
מפריעה מבלי משים,
לשקט.
כן, שקט כאן, כמה טוב שהעניין הפיך.
יתהפך בע"ה לטובה.
יום חדש, בוקר חדש.
עצים, ציפורים, אנשים.
ושקט שמחכה לזמנו הלילי הזה,
מנסה כל פעם לשנות, לחרוג, להפתיע-
לשוא.
עכשיו, אחרי שהברחתי מפה את כולם (האמת היא שסתם התכוונתי לכתוב שתי שורות והמשכתי והמשכתי לכתוב, מה שהרס לדעתי, אך כפי שאתם רואים, לא נגנז.)
ושקט פה באמת, ואולי זה קצת יותר מידי.
רק אור!
נ.ב:
לא זאת רציתי לכתוב, אך אודות השעה והעובדה שאין ברצוני לעורר עליי את חמת הוריי אפסיק עכשיו ומיד.
שבת שלום ומבורך!
רק אור!
| |
אומרים לי שיש לי פוטנציאל
הכותרת מוקדשת לחכם אחד, שגם כתב לה המשך:)
היום, למדנו על פוטנציאלים במתמטיקה (כי אין למרצה מה לשאול חוץ מלעשות אינטגרלים משולשים בקורדינטות כדוריות ע"מ להגדיר פוטנציאלים במרחקים מסויימים מהמרכז:)) ונזכרתי בשיר הזה. כל כך נכון.
ועכשיו גלשתי ברשת, קראתי משהו שכתבתי לפני הרבה זמן וכתבו שיש לזה פוטנציאל, ודמעתי מהטקסט, שאולי היה סתום אך לי אמר כל כך הרבה...
-
אני כל כך הרבה זמן רוצה לכתוב כאן, וכל כך לא יוצא לי...
ויש לי כל כך הרבה מה לספר, ומה לחלוק, ומה לשתף, ופשוט אין לי זמן...
וזה כל כך חבל לי.
אני מקווה שעבר על כולכם חג שבועות נפלא, וכל שאר הזמן הזה בלי עדכונים לא מנע ממכם לרצות לקרוא פה:)
ואני מאוד מקווה שיצא לי בקרוב לעדכן כאן, ולכתוב את כל מה שאני רוצה, אולי אפילו אכתוב כמה פוסטים רצופים, העיקר להביא הדברים על הכתב.
[אם יהיה כך- אנא, הגיבו לכל פוסט בנפרד:) {בלוגרית אינטרסנטית שכמוני... }]
הרבה הצלחה :)
רק אור!
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
