|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
:)
אני אחייך לי ככה סתם.
(לא, אין עדיין סיבה ממשית. פשוט יהיה טוב. באמת.)
האפשרות לאושר אמיתי קיימת.
בוא תבוא.
בשורות טובות, אנשים!
רק אור!
| |
 סרוגים 2.1
רק אני בכיתי בחתונה של יפעת ואמיר?
ואם כן, מה זה אומר?
| |
נסתרות דרכי האח הגדול
לפעמים צריך משהו שכל כך רחוק מכל מה שטבעי ואמיתי על מנת להבין את החיים שלנו, נראה כאילו צריך להתרחק מהחיים על מנת להבין אותם באמת. כמו אחרי שקוראים ספר מדע בדיוני ופתאום החיים נראים אחרת, כמו אנשים שמספרים על חוויות חוץ-גופיות-
פתאום יש משמעות לחיים, פתאום יש עניין.
כשאני מססתכלת על "האח הגדול" פרי יצירת מוחם החמדן של אנשי "קשת" (וזה בסדר גמור, הם עובדים בזה) אפשר להבין משהו עלינו, על החיים שלנו כבני אדם.
על הצורך שלנו לתקשר, להבין, לקבל שכר ועונש.
אני רואה אנשים הולכים לחדר האח הגדול ומדברים אל מצלמה ממצמצת בחדגוניות, מאושרים מתגובה לקונית חסרת סימני ניקוד והבעה, אני תופסת את זה כהתבודדות.
כדיבור עם ההוא שיושב שם למעלה ומחליט מה יקרה עוד רגע- כולם ידיחו כלים או יזחלו שבוע או יהיו מועמדים להדחה.
מישהו לומר לו מה עובר עלינו, ממה נפגענו, ממה יש לבקש סליחה, מה אנו צריכים לתקן- קודם בעצמנו ואח"כ בחברה.
מישהו שרואה הכל ושומע הכל ולמרות שהכל ידוע מראש (והייטיב לכתוב גלעד יהודאי בכתבתו המיניאטורית במוסף התרבות של מקומוני "מעריב" על עד כמה הצופים הם הם השבויים שלא מרצונם, מואכלים המידע המעובד והמאובד לפי צרכי ורצון ההפקה וגו') הוא שם, רואה ומנסה לתקן עוולות, נותן לחם לשבוע ומים לשתות.
אני חושבת שזה חסר לעם, לכולם.
אני חושבת שמרוב שאנשים התחילו לקדש את הדת קצת שכחנו את האל.
איכשהו בסבך המצוות וה"תפילין, אחי?" והחילול שבת האינסופי שמגוייס לשמירת השבת- אלו ואלו, מכל חלקי הסקאלה של שמירת המצוות, קצת איבדו את זה שיושב שם למעלה (בכל מקום בעצם) , זה שברא אותנו בצלם ולפעמים סתם ישמח שנגיד לו:
"אתה יודע אבא, היה לי יום ממש טוב היום, הספקתי כל כך הרבה ועזרת לי לשמוח למרות שקשה. אמנם זה היה יום מטורף, ולא נטול רגעים לא קלים, אבל בסך הכל- אתה גדול."
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
