ישבתי לי לפני כמה ימים בלילה, אחרי חיפוש משרות באולג'ובס, וכתיבת מכתב המלצה ממש תמציתי שעשה לי בחילה, אבל מצד שני, גם לא הילל או שיבח אותי ואת יכולותיי, כפי שהסתבר מהניסוח הראשוני. לפחות הבוס לשעבר כן ירגיש בנוח לחתום לי עליו או לשנות או כאלה. נראה את זה ביום רביעי שהיה, בראיון באיזה חברת הנדסה ידועה שהעובד בה ביקש ביחד עם הקו"ח שלי גם המלצות מעביד אחרון וגליון ציונים (שאני לא מתלהב להציג, כן? הוא לא כמו של מזדיין-דיקן, אלא יותר קרוב לזה של רחמי-דיקן).

אבל חשתי פתאום בחילה עמוקה מהמשרות שחיפשתי באולג'ובס. רובן ככולן היו בדיוק מהתחום שאותו נטשתי – המחשבים. עסקתי בתמיכה טכנית בשנה האחרונה, במקביל ללימודים. וזה חרא של ג'וב. כאילו, הוא נוח, הוא חביב, אתה לא מתעסק עם אנשים אלא עם מכונות, ובזמנים שנוחים לך. עדיין, לא אהבתי את העבודה הזו.

מצד שני אני גם יודע שהסיכוי שלי להשתלב בתחום אותו למדתי ושאני מסיים אותו בשנה זו, הוא עלוב למדיי. היום יש תקופת שפל וצמצומים. אפאחד לא ייתן לי אפילו פחות מהשכר המקובל. רוב העבודות מציעות 6K למשרה מלאה שזה פחות מהציפיות שלי וישמחו אפילו להציע פחות. לצערי, התחום מאוד לא ידידותי אליי בגלל בעיית השמיעה. זה חתיכת פרדוקס. טכנית, אני מסוגל לעשות כל תפקיד, (כמו שקורות החיים שלי מראות, במקרים שכן הצלחתי לקבל עבודה) ומבחינת היכולות והעניין וההנאה מהתפקיד – מתאימות לי דווקא עבודות עם הרבה תקשורת ותנועה ומגע עם אנשים, ואני חושב שאני יכול לעשות שם דברים יותר טוב מהרבה אנשים. אבל דווקא בגלל הפרט הקטנטן הזה העבודות האלה חסומות בפניי. אז מה נשאר לי? לחפש בתחום המבחיל של מחשבים או לקוות לקבל איזה תפקידון בהנדסה שיאפשר לי להתקדם ולהתפתח בתחום.

וזה מרגיש לי כמו מילכוד 22, לא לכאן ולא לשם.

לפני שבוע וקצת, היתה לי ביקורת אצל הרופא שיניים והוא אמר "אדוני היקר, אתה חורק שיניים. זה לא בריא". והנה, כעבור כמה ימים, מצאתי את עצמי חורק שיניים. קרה וטיילתי בת"א העיר הקדושה, וקרה שגיליתי שנגמרה לי הסוללה בפלאפון. חשבתי מייד על אותו מטען שטח מופלא שראיתי פעם, זה עם המנואלה שמסובבים והופס, יש לי קצת חשמל, ואם אני אשים איזה אוגר קטן בגלגל שבנוי מהמנואלה הזו, אולי גם תוך שעה תהיה לי בטריה מלאה. לצערי, חלומות לחוד, ומציאות לחוד, שכן, המציאות נשברה ברחוב אלנבי מאה ומשהו, כשלא היה מטען בחנות בשם אומגה-פון, בחנות הבאה – המוכר מחייך אליי בחיוך של מליון דולר "יש לי בדיוק מה שאתה מחפש", הוא מודיע ומראה לי פטנט של חיבור סוללת אצבע לפלאפון. "כמה בכמה?" "אחד בשבעים שקל, ואני נותן לך את הבטריה חינם". חרקתי, סחטנות לשמה, אמרתי תודה אני אחשוב על זה. נדדתי באלנבי לעבר.. נו.. נחלת שבעה. שם אני מוצא בששים ש"ח, אומר תודה לא. ואז אמרתי אוקי, אין לי סלולרי, אני בצרות, צריך חשמל. איפה לא יזמברו אותי בששים ושבעים? הא! בסנטר! שם לפחות אולי תהיה את ההיא שצריך אוגר בשבילה. בקניון אני מוצא שאין ב'למטייל' את זה, שאלתי את המוכרת החמודה שעפעפה לעברי בביישנות, "תגידי, נניח שאני במדבר, אין לי אנרג'ייזר ואפילו השפן השתפן לבקר, ונגמרה לי הבטריה, מה אני אמור לעשות?"

"ללכת לחנות שלידנו?" הציעה השותפה שלה, שהיתה קצת יותר נבונה. אמרתי תודה, נפרדתי, ושמתי פעמיי לחנות ליד. הו, מטען נייד, אותו סוג. 55 ש"ח. פשוט בפשוטים. כמה בכמה? "בשבילך עשיתי מחיר, חמישים ש"ח כולל הבטריה". אמרתי יאללה, תביא, אין לי מיץ בסלולרי, אני צריך מה שיש. ובירכתי את עצמי באושר רב שחסכתי 20 ש"ח טבין ותקילין לא כולל דמי הליכה ברגל. זה הסתבר כטעות לאחר שהתברר שהפלאפון אולי מוצץ את הבטריות בכיף, אבל לא נטען מהן בשיט, וגם שהוא עושה את זה די מהר, מה שחייב אותי להוציא עוד 20 ש"ח על בטריות. "תביא לי את הזבל, את הבטריות הכי מעפנות שיש," ביקשתי בחנות מיוחסת, שהרימו עליי גבה, "לא משנה לי אם זה לא נטען, אם זה לא אלקליין ואם זה תוצרת צ'וקומוקו, אני צריך אנרגיה מהר ושתהיה זולה!"  (דוב חנין, מישהו? תמיד כיף להסתלבט עליו אחרי הבחירות. אין כמו עיתון של אתמול).

אח"כ, כשעשיתי את דרכי חזרה צפונה לחיפה, התחשק לי לבדוק כמה זה עולה בדוכנים בחוף הכרמל. ניגש אל הראשון שראיתי (מתוך שניים. הם כל הזמן מתחרים אחד בשני) .כמה בכמה? ארבעים ש"ח מתנה. חרקתי שיניים. שבעים שם, ארבעים פה, היה כבר עדיף לי לקנות פה בהתחלת הבוקר, איזה זין. אמרתי תודה רבה, הלכתי לדוכן הבא, "כמה בכמה?" "שלושים". החריקה רק התעצמה, ונעשתה עצבנית יותר עם טיקים בקצה העין. רתחתי ש"סידרו" אותי שם בעיר הגדולה, שפשוט מרוב עצבים החלטתי להראות להם זין בעין, וקניתי בשלושים, כאשר את זה של השלושים בימבה מרוויחה בתור מתנה. נו, מה יש לי באמת לעשות עם שניים?

אני את שלי למדתי, לטעון כל ערב. ואחת לסיום: תודה רבה לך ולך על העזרה עם מכתב ההמלצה.

וקטנה לסיום, באמת לסיום: מתוך השאלון "האם אתם טובים במיטה?" (הטלפון שלי סודי, אגב  )

תוצאת המבחן: האם אתם טובים במיטה?

מהיום הכינוי שלך יהיה "חיית המין האולטימטיבית"

אתם כל כך טובים במיטה שזה מסוכן. זהירות, אנשים עלולים להתמכר אליכם. אתם החוויה המושלמת של רגישות, יצר וידע במיטה. תגידו - מה הטלפון שלכם?

חזור לעמוד הראשי של בחן את עצמך