האמת שרציתי לכתוב עוד איזה פוסט ביזארי או פוסט המחמיא לישבן הסקסי והשווה של פני ליין אבל לשם שינוי אני כותב פוסט מעוצבן וכועס כאן במקום זה, בגלל שהיום בצהריים חיכתה לי הפתעה ממש "נעימה" שהסתובבה לי במטבח של הדירה... הידידה שלא יצרה קשר כבר שנה. זיהיתי את המיני "דפוק אותי" הקצרצר שלה, והיא עוד בכתה לי בזמנו שגברים מודדים אותה לפי הלבוש ולא לפי האישיות.

ולאלה שלא זוכרים\מכירים את הסיפור הוא מופיע כאן ובתגובות, ואני אביא כדי לקצר: באמצע ההרצאה מישהי שלא ראיתי שנה, טרחה להזכיר את עצמה בהודעת SMS "היי שלום, מצטערת שלא יצרתי איתך קשר הרבה זמן, אבל היו לי בעיות בלימודים וכל זה, אבל אל תדאג נהיה בקשר."

וזה הגיע אחרי שבזמנו ניסיתי ליצור איתה קשר, אחרי שנעלמה לי מהרדאר. התקשרתי לבית שלה בזמנו, להזמין אותה לצאת, סתם לשבת לדבר, להתעדכן מה קורה, אמרו לי היא מסתובבת וזה. אמרתי בסדר, תשאירו הודעה שהתקשרתי. לפעמים דיברתי איתה והיא שמחה לשמוע, אמרה נדבר בכיף נשב נדבר, ובסוף מה שהיה זה נאדה, לא בטיח ולא אבטיח, ולא כלום. לא חזרה. בסוף התייאשתי ואמרתי לא רוצה לא צריך, למה אני צריך להטריד את עצמי. וכך עברה לה תקופת שקט עד היום.

והיום – הפתיעה אותי עם איזה התנצלות מצחיקה על המאמצים. למדנו ביחד במשך זמן. רציתי לצאת איתה בזמנו, אבל אז התברר שיש לה חבר, ואני לא יוצא עם נשים תפוסות, כך שלמדנו להיות חברים טובים. ואז היא התחילה להסתבך בבעיות, נפרדה, התחברה, יצאה, ניסתה למצוא, מצאה, ושוב לא עבד לה, ואני? ישבתי והקשבתי לה ונתתי לה בזמנים הקשים שלה תמיכה שהיא למדה להעריך. ואז בזמן האחרון היא נתקעה בבעיות משלה ונעלמה לי, כמו שאמרתי קודם. נו אז שהיא תלך לחפש אותי. שתשכח מזה מי שלא חוזרת לניסיונות ליצור תקשורת.

אז היא מסתובבת לי במטבח של הדירה מכינה אוכל לה ולשותף שלי שלומד איתה. התלבשתי יפה להוציא לה את העיניים, ויצאתי להכין לעצמי קפה. בכוונה.

אמרה: היי אראמיס, מה שלומך?

אמרתי: (מחייך) אחלה, מכינה אוכל לשותפים שלי שלא יודעים לאכול?

אמרה: וואלה הרבה זמן לא דיברנו

אמרתי: כן, לא אהבתי את זה שנעלמת לי לשנה

אמרה: גם אני לא אהבתי את זה (ווט דה פאק?! איזה מין תשובה זו?)

ואז עברה לדבר על הבחינות וזה. חייכנו פלסטיק אחד לשני, כזה חיוך מפלסטיק, יו נואו, כשיש מתח.

אמרתי: לא בדיוק זוכר שעדכנת אותי מה קורה איתך

אמרה: ניסיתי להתקשר, רציתי (כן, בטח, שנה! אחרי שנמאס לי לנסות ליצור קשר איתך כשאת מבטיחה לחזור ולא חוזרת עד שבסוף נמאס, so far עבור הבטחות)

אמרתי: (בסרקזם) לבית או לפלאפון שלי? את יודעת, היה לי פעם סלקום. (אני נחמד, נותן לה פתח מילוט, החלפתי את הפלאפון בזמנו כשעברתי לאורנג', אז ניחא, תירוץ עלוב אבל היא יודעת יפה את המספר החדש עוד לפני שהתקשורת ניתקה).

אמרה: לא, לאורנג' (ופה היא נפלה, לא לקחה את פתח המילוט אלא מודה שהיא יודעת)

אמרתי: את יודעת, אני שם לב כאשר מתקשרים אליי, באופן משונה.

אמרה: לא יודעת. היו לי בעיות וכל זה.

אמרה: אתה רוצה לאכול ביחד איתנו?

אמרתי: תודה, אבל כבר אכלתי

אמרה: (צוחקת) מה אכלת? אולי שתית את כוס הקפה

אמרתי: אכלתי לפני שהגעת, אבל תודה.

אמרה: (לאחר שבדקה את האוכל ודיברה עם השותף) מתי יוצאים לאכול בחוץ? (כמו פעם)

אמרתי: (בנונשלנטיות מעוצבנת בתוכי) אני תפוס ביציאות בכלל עד ליום שני, כל יום יש לי משהו (יעני כאילו, לצאת עם נשים וכאלה, שתיחנק לבריאות מקינאה, לא משנה שכל ערב יש לי כאב ראש או שיציאות הן קצת נדירות בזמן האחרון).

חייכה ואמרה: מה עם היום?

חשבתי רגע ואז אמרתי: יש לי משהו כבר, אבל אם את רוצה.. אז החל מעשר ומשהו בערב. קונה? (אם היא רוצה לצאת עייפה אז סבבה)

אמרה: בסדר, אני אדבר איתך

אמרתי:מעשר והלאה - מצידי...

ואז פרשתי, עם עצבים. עקרונית, אני אמור לנפנף אותה, להגיד לה "במילניום הבא" או משהו כזה.  אבל בא לי לשבת איתה לשיחה ישירה, אני לא בורח מבעיות. אני רוצה להגיד לה בישירות את מה שאני חושב ואם לא מוצא חן בעיניה – לא הבעיה שלי, אני רוצה לנקות את השולחן, וביחד, אולי גם לה יש מה להגיד, אולי איזה צידוק כלשהוא, למרות שאני בספק. היא הרגיזה אותי והעליבה אותי לפני זמן. אני לא בעד לסגור ולהחביא ולהיות פוליטיקלי קורקט ובפנים להיות הר געש. את זה אני משאיר לאמא הפולניה שלי, שרק עכשיו מבינה כמה היא עשתה טעויות בלסגור את הכל בפנים, ואני אומר לכם – כשמדברים בישירות ומעלים את הענין על השולחן, חוסכים הרבה כאבי לב וקטעים רגשיים שצפים ועולים רק אחרי זמן. זה כמו שמבררים עם האקס למה היה מה שהיה. לא בדיוק אותו דבר, אבל דומה.

נראה אם היא בכלל תתקשר הערב. אני מבטיח שבהחלט נצא לאכול באיזה מקום טוב אבל לא בהכרח הארוחה הכי נעימה אם זה הנושא שעל השולחן, אבל הנימוסים מחייבים. אמן שהיא תתן לי ערב שקט בלי טלפון.