כמו שפאוסט כתב במחזה של גתה, "בראשית היה הרעיון", מוטב שנאמר, שהיה הרעיון לעשות פרוייקט "שבעת החטאים". התנאים מאוד פשוטים: לכתוב בדרך שלכם ובסגנון שלכם שבעה חטאים שלכם, לפי הרשימה. כן, יושר מוחלט מתבקש, אם כי לא הכרחי (וזה כמובן, בפני עצמו, חטא קטן ). כמובן, מתבקש גם ללנקק לפוסט הזה. תחשבו היטב, משום שהחלוקה לא כ"כ פשוטה, החטאים המחורבנים יותר מדי דומים אחד לשני, סעאמק נוצרים מתוחכמים ורדופי רגשות אשמה שאין לנו היהודים . אם יש שאלות תמיד אפשר לשאול אותי במסנג'ר להבהרות. זה משמאל.

לידע כללי, הכנסיה קבעה שכאשר חטאים אלה בוצעו, הם השחיתו את חיי התום של האדם, ויצרו סכנה  להתאררות וגיהינום נצחי לחוטא האומלל, אלא אם כן הלה התוודה על פשעו וחזר בתשובה מלאה (או הוריד את המכנסיים לכבוד הכומר, בכמה מקרים פחות ידועים ).

שבעת חטאים אלה היו: תאווה, זללנות, חמדנות, עצלנות, זעם, קנאה, וגאווה.

תאווה: מודה, חוטא בתאווה כשרה לנשים, ובעיקר חולשה איומה לנשים ברונטיות. האמת שזה מזכיר לי פרשה שנסעתי פעם בשלוש בלילה תחת שמיים מסגילים, עד לכינרת, כדי להגיע למגורים של בחורה שחומת עור וכהת שיער עם תחתוני לייקרה סקסיים. כיצד פיסקתי ברכות את יריכיה השחומות וצללתי פנימה לטעום אותה ומה שקרה באותו ערב... כמובן שיהיה אולי לפעם אחרת (אולי)

זללנות: אם יש משהו שאני לא מצליח לעמוד בפניו הרי זה פחזניות. תנו לי מגש פחזניות, ותוך דקה הן כבר לא תישארנה שם, אלא קפצו, אני לא יודע איך, ואני מכחיש כל ידיעה בנושא, אל תוך בטני. אני לא קשור למגש הזה! אני לא יודע מי אכל את הפחזניות שהיו שם! זה החתול! הוא תמיד אשם! חתול ארור, תראו אותו, איך שהוא מלקק את השפתיים בשביעות רצון. המניאק! עמוד במקום! מה אתה בורח? הנה, זה מוכיח שהוא אשם!

חמדנות: תמיד חמדתי את רכושו של ארקדי גאידמק והרבה יותר כסף משיש לי בחשבון. נדמה לי שזה מותר, בהתחשב בזה שאין לי את החשבון שלו , אבל היות ואין לי גם ככה הרבה כסף, אז כנראה אני לא חמדן מוצלח וזה לא חטא. חטא זה לצטט אותי שגם אתם רוצים גאידמק 

זעם:  כעס בלתי נשלט? אני? כועס מהר ונרגע מהר. מסוגל לכל היותר לנטור טינה לאנשים שעיצבנו אותי. יש אחד שבזמנו בצבא חתר תחתיי, וניסה לקבל את התפקיד שלי. רתחתי עליו, הוא בסופו של דבר קיבל את התפקיד שלי אחרי שקיבלתי פקודה ישירה להעביר אליו. זה כבר היה אישי, משום שאני החלטתי שהוא לא מתאים לתפקיד והוא פשוט הלך לי מאחורי הגב. בתגובה, דפקתי לו את העברת התפקיד, לכלכתי עליו בפורומים פנימיים ועד היום אני לא סולח לו על זה אפילו שאני והוא כבר משוחררים מזמן מהצבא, ואני אפילו לא יודע איפה הנביילה נמצא היום והאמת גם לא מעניין אותי.

קנאה: עד היום אני מקנא בכולכם, בגלל עניין שהוזכר בפוסט הזה, שיותר קל לכם בחיים, שיש יותר אפשרויות לבחור. אני גם מקנא בכל אלה שגמרו את הלימודים, ואני עוד תקוע כאן, מקלל את ההחלטה שלי להתחיל ללמוד במוסד הזה, ושאר החלטות שתקעו אותי פה ואת הפחד שלי לשבור כיוון ולקחת משהו אחר ואת כל מי שבכלל חושב שאי אפשר לעשות את הצעד הזה. זה אפשרי, אני פשוט מפחד, ואני גם רוצה לגמור את התואר המחורבן הזה, כמה שזה לא ייקח. נמאס לי. חוצמזה, גם אורגיות לא עשיתי בחיים

גאווה: אני יהיר, במחשבה שאני יותר נבון מאנשים. משוכנע שאני יודע יותר טוב, מוכשר יותר, סביל יותר, מתייחס באבהיות פטרונית פולנית כזו כלפי כולם, סוג של "אני פשוט רואה את הדברים יותר טוב מכולכם", והאמת, כבר עכשיו אני חוטא באמירה שאני באמת מאמין שאני רואה את העניינים בצורה נכונה יותר, כאדם שמשקיף מהצד, במבט לוגי, או רגשי, ועל כך מעידות אלפי שיחות עם אנשים במסנג'ר שהודו שאכן זה נראה ככה (והחצי השני מצהיר שאני סתם יהיר ).מצד שני זה יכול להיות קשור לזה שאני פולני   

שבעת החוטאים הבאים מתבקשים לכתוב שבעה חטאים משלהם: קוויקי, דריה, אניגמה, This is me then (תמימה!), סנורקה, הפנתר, ואחרונה: הסמ"טית שבטוח עתירת חטאים (מעניין למה יש פה רק שני גברים ברשימה מול 5 נשים. הייתכן ונשים חוטאות יותר?). עריכה מאוחרת: חוטאים אלה אמורים לבחור עוד שבעה חוטאים או חוטאות (מותר לערבב) ולהעביר אליהם הלאה את דרישת הווידוי.