פרופורציה (על מה שקרה). זמן לחשוב. יוזף ברויר ויתר על הכל בספר. זה היה אקט מחשבתי. בסוף זיגי העיר אותו. הוא ויתר על הכל אבל לא ויתר על כלום. קראתי פוסט שלי אתמול. הנה הוא: כרית כתיבה :

"אני פשוט משתמש בבלוג כמצע כתיבה, אני יורד עליו. זה סוד קיסמו"

זה הזכיר לי כמה דברים.

אולי עוד אספר מה קרה לי שגרם לי להפסיק. ובהסתכנות ביהירות ובשוחצה, זה אחד המקומות בהם אני יותר אהוב מכל השדות וההקשרים בחיים שלי, דווקא במקום הזר הזה הנקרא בפי רבים בית שני, במקום בו שירת ליבי וגלי מחשבתי קיבלו דרור גל, קיבלתי אהבה מחבקת ותומכת. אני חושב שזה שיעור לחיים- לצאת לחיים,לחופש,לִדרור את מחשבותיכם, להיות נאמנים ללב ולבחור בחיים כחוויה של למידה והתפתחות.

I'm back