| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 11/2008
המחשבות המזוקקות באות בעיניים עצומות
חמישי, ששי, שבת ואז ההרצאה שלי ביום ראשון.
אני מבחין בתסמונות שליוו אותי לאורך כל שנותיי לפני מבחנים. לסמוך על הרגע האחרון. רק שאני לא סומך על הרגע האחרון.
המצגת שלי כבר מוכנה. עבדתי עליה באמת הרבה. אפילו למדתי מה אני צריך לומר. רק פוחד שאשכח, שאדבר לעניין במקום לדבר בצורת סיפור, אני מתרגל את עצמי במחשבות.
יותר ויותר אנשים סימנו שהם מגיעים. כמעט שמונים איש.
הגוף שלי משדר לי תחושת חוסר נוחות.
התאונה שלי התחילה לכאוב לי עוד פעם. חצ'קון שהסרתי מאזור השפה התגלע למשהו מגעיל וכואב שאני לא רוצה להזכיר את שמו. אני מצונן ומנוזל.
לא בריא להיות מצונן ומנוזל לפני הרצאה, למה אני צריך לשים טישיו על השולחן?
בימים האחרונים אני לא מצליח ללכת לישון אם לא ארבע חמש בבוקר ככר. המחשבות באות אלי בלילה. הן מזוקקות ובאות בעיניים עצומות. מחשבות פקוחות בעיינים עצומות. אי אפשר להתכחש להן, הן האמת לאמיתה, כל מה שאני רוצה בחיים באותו רגע. הן קשות ולא מתירות לי מנוחה. אני איש של תנועה, הן מסמנות לי את הכיוון. אני גם יודע שהן לא יעזבוני עד אשר אלך בכיוונן. אין ברירות כשזה מגיע לבטן. הרטט אין להתכחש לו.
התחושות אומרות שאני צריך משהו חדש.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
