בעצת אמא שלי התחלתי לכתוב יומן חדש. יומן פר"ח. רק לשם סיבור האוזן,

אתמול לימדתי שתי נערות מה זה המאה ה21- ה-20- ה- 19 ואיך יודעים לפי המספר. הן בנות 17 ולא ידעו. בגיל 17 ו18 נער ונערה לא ידעו מי היה הנשיא הראשון של המדינה ומי היה ראש הממשלה הראשון של המדינה. לא אמרתי להם. שלחתי אותם לחפש
כרגע גמרתי לכתוב את 4 השעות בהן הייתי בבית הספר שם. (אני מתנגד לשימוש במילה ביצפר- ילדים ישכחו שמדובר בבית של ספר, אם הם בכלל שמו לב לזה מלכתחילה).
אין כמו להיות מוקשב בתור מאמן, אין כמו שמקשיבים למה שיש לך לומר בשקיקה, אין כמו לגרום לילדים להבין את מה שהם קוראים, ולראות על פניהם את האושר, את האישור, את ההצלחה שבדבר. אפילו לקרוא ספרים אני מעריך שהצלחתי לרתום אותם לכך. הלא אין חדר כושר גדול יותר מלקרוא ספר כדי להעמיק את עומק המחשבות ואוצר המילים בו אנו משתמשים.
ותנ"ך- ממקצוע עם מילים קשות הפך אחרי שיעור אחד לדבר סקסי לחשוב ולדבר עליו- פשוט כי הוא מגניב.

אחרי יומיים שלושה של מנוחה מלהמציא אמירה במספר נושאים בהם אני מתעסק אני חוזר עכשיו לכך. השיחות עם אמא שלי מועילות בצורה מובהקת.
עובד קשה בעבודה אבל נהנה מהעשייה, מרגיש כמו בן בית. השכר לא גבוה מאד אבל גבוה מהמינימום בשקלים יפים. אמנם מבאס מעט, אבל יש יותר משמרות ולכן יותר כסף. אפשר להתבאס, ואפשר לקבל את המצב כמו שהוא. זה הסוס שלי ואיתו אני אנצח. אני לא מכיר עוד דרך.
מגניב