i was never an evil person, nor do i have an evil side inside me
non the less, i have met so many people whom side's swims in Evility.

 

אני פוגש דמות אחת מעברי כל הזמן. אנשים עם מראה ספציפי מזכירים לי את עומר. עומר היה מישהו מעברי שהיה מרוכז בלגרום לי להרגיש רע. זכורות לי תקריות בתוך הכתה, בהפסקה מול החוליגנים החברים שלו (הוא ניגש אלי כשהייתי לבד בכתה עם ספוג ספוג בגיר, הייתי שם לבד והם הציצו מהדלת, הוא מחא כפיו על הספוג בפרצופי,וכשאבק הגיר היה בעיני דחף אותי לשולחן וקרא לי ח-ר-א.
הייתי צריך להגיד את זה מזמן. אני מאמין גדול בדיבור משחרר, פסיכולוגיה קוגניטיבית ופסיכואנליזה. אתן בטח כבר יודעות את זה.
גם במיניבוס בדרך למשחקים, הייתי יושב נפרד מכל הקבוצה, הייתי בודד בדד, אז היו מציקים לי, ומסביב מסביב גם.

היום חשבתי על השכבות אל מול המשקעים.
הבנתי שיכול להיות שדווקא קיימים משקעים. כשאני חושב על להתקל בעומר, המחשבה השנייה היא היסטריה מוחלטת. היסטריה כי אני פוחד מה יקרה אחר כך, הוא יכנס לי למרחב הפרטי שלי בזלזול מוחלט, ידחף אותי ויתן לי מכות, משם זה יוביל אותי מהגנה אל התקפה, ואני לא חסר רחמים, אולי כדאי לו הייתי. אני עלול להפגע וזה גורם לי להרגיש חסר אונים. הפיצוץ מרתיע אותי, למרות שכל זה קרה לפני 7 שנים בערך ושמאז לא נתקלתי בו אפילו פעם אחת יותר, אני עדיין אותו ילד קטן שהאמת מרגיש חלש, שאין לו חברים, שהוא "יהודי טוב" ושבאמת רוצה רק שקט (תבוסתן) וטוּב.
דווקא כאן אני מזהה משקע. אין לי במה למלא אותו ואיני מוצא מה להסיר.
אני חווה חֵסֵר.
אז האם חוסר יש למלא או דווקא להסיר?
איזה חלק באישיות שלי זה תופס? כי מאז גיל 17 אני רואה אנשים שמזכירים לי אותו והלב שלי קופץ כל פעם מחדש.

כבר השתמשו בדבריי האינטימיים כנגדי בעבר. זה שיעור שהייתי צריך ללמוד. זה מעשה בלתי נסלח.
אמא שלי אמרה לי לא מזמן שצריך קור רוח עצום בשביל לחתוך בבשר.
הבטחתי לעצמי לא לשוב ולהיות אותו קורבן שהייתי בעבר. הקרבה היא בחירה, אך היא גם תוצאה של אי הקשבה.
לא ינום ולא ישן שומר ישראל. ראו הוזהרתם.