| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 11/2004
לפני
הטלפון לא הגיע כמו שציפיתי.
9 שעות של למידה נתנו לי רשות להתיישב עייף מול הטלויזיה. את האמירה שלי כבר יש לי. היא רק מחכה להיכתב.
טלפון אחר, בלתי צפוי לחלוטין הוציא אותי מהמיטה, בודק עוד פעם את הבלוג בדרך למקלחת לבגדים לאוטו החוצה.
ג'ק זורם לי בדם, לא יותר מדי.
משהו מאד מעניין עובר לי בגוף בקשר אליה. באיך שהיא חיפשה אותי. באיך שהיא שומרת איתי על קשר. באיך שזה מאד מוזר, אבל אני לא מצליח להתקרב, אנחנו נותרים על פני השטח. אבל יש לי איזושהי תחושה שהיא בפנים מאותתת.
אני הולך לפגוש אותה כי כבר שבועות אנחנו מדברים על להפגש שוב וזה לא קורה. מאד שמחתי שהיא חיפשה אותי אז. זה ריגש אותי. הרי נפגשנו בסיני וכל הכרותי איתה היתה מאותה שיחה אחת בסיני ביום שבו החלטתי לעזוב.
היום בשיחת הטלפון היא שאלה אותי לאן הולכים. מאיפה לי לדעת לאן הולכים אמרתי לעצמי בלב. אבל היא לא הרפתה. היה לה בקול משהו לא שקט שמחפש אישור שמחפש אהבה שמחפש ניחומים שמחפש עוגן, לא- שמחפש וודאות.
אין לי וודאות לתת לך
גם אני איני יודע
כל מה שאני יכול לתת זה זרימה ואת האמת הפנימית שלי.
אין לי שום דבר לתת.
זה הכל בשביל אנשים אחרים.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
