יש משהו נוראי בלראות את מה שאחרים חושבים. זה נוראי. בעיקר מגלים דברים שלא אוהבים. חוץ ממני. אני לא רוצה היכרות מעמיקה, אני לא רוצה לדעת, אני לא רוצה אינסייד אינפורמיישן, אני לא רוצה מיטות חולות. אני לא רוצה לדעת במה מדובר, אני לא רוצה דז'ה וו, אני לא רוצה להזכר במשהו שקראתי ולהפעיל את זכרוני החזותי. הזכרון הזה שמור למקריי הנדסת המחשבה שלי, עת אני עומד מתחת למשקוף, או עובר דרך דלת או יוצא מהאוטו או עומד במקלחת בוהה בוהה במרצפת הכחולה. יותר מדי פעמים כבר קרה לי שאמרתי למישהו שדיברתי איתו על משהו וזה היה בעצם עם מישהו אחר. גם עם נשים זה קרה לי- יותר מפעם אחת.

מתוך

אהבי אותי כמו תינוק, אהבי אותי כמו ילד יחיד אהבי אותי כמו אוקיינוס, אהבי אותי כמו אמא עדינה אהבי אותי כמו אבא, אהבי אותי כמו ילד בזבזן אהבי אותי כמו אחות, אהבי אותי כאילו שהעולם הרגע התחיל אהבי אותי כמו עילוי, אהבי אותי כמו ילד אדיוט אהבי אותי כמו תמימה, אהבי אותי כמו צעצועך האהוב אהבי אותי כמו בתולה, אהבי אותי כמו זונת צמרת אהבי אותי כמו חוטאת, אהבי אותי כמו איש גוסס

אלה ההתחלות. ובדרך לאושר- שקט