| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 9/2009
מיידיות בטווח הארוך
הלכתי לישון מאוחר בלילה, אבל זה רק בגלל שכל כך נהניתי לקרוא את התגובות שלכן ולהגיב להן בחזרה וגם כי הלכתי לקרוא בלוגים אחרים שהמלצתן לי עליהן, אז המון תודה.
עידכנתי עכשיו את דף האודות של הבלוג הזה בפעם הראשונה. אחרי שש שנים ושלושה חודשים אני כותב שם, יותר נכון מצטט, למה קוראים לבלוג הזה "הנדסת המחשבה" ולמה קראתי לעצמי יוזף ברויר, שזה מפתיע, כי המון שיחות עם אנשים התחילו דווקא בנסיון להבין את השם ולזהות את הכותב, אבל אני במקום אחר היום :-)
אתמול בלילה תוך כדי שתיית בירה הרגשתי קירבה. זה היה דווקא כשלא ניסיתי להתקרב, ההפך, ניסיתי להתרחק, אפילו נעלבתי, עד כדי שראו לי את זה על הפנים. דווקא אז, כשתיארתי את תחושתי והפניתי מראה לכיוונה היא ביקשה לקרב את שפתיה בפעם הראשונה באותו ערב. "כי זו היתה שיחה אמיתית, דיברת מהלב", אמרה לי.
אויש, זה מוזר, הדיבורים האלה מהלב, איך מייצרים מנגנון כזה, שכשלוחצים עליו מדברים מהלב וכשלוחצים עליו שוב לא מדברים? למישהי הפתרונים?
מה יהיה שם אני לא יודע עדיין, זה התחלתי. זה כמעט ניסוי. כללים, חוקים, גבולות, התנהגות...
אנחנו לא מצליחים ללכת מחובקים. רק יד ביד או בכלל לא. ההליכה שלנו לא... מסונכרנת.
שנינו נותנים לזה זמן לראות מה קורה שם. אין מיידיות. בגילנו אנחנו יודעים שמיידיות יכולה לרמות בטווח הארוך.
מכירות את זה או שאני לבד כאן?
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
