| |
 הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 9/2009
נקה את הערובה מצד אחד, אנחנו משנים עכשיו פאזה. שניים הולכים שניים נשארים במטרה לייצר עבודה ולהתניע מחדש את מה שהתחלנו אך לפני חודשיים ביולי. בצד השני הוא רוצה שאקבל פחות. אמנם על פחות זמן אבל מה עשינו בזה בעצם? גם ככה אני עובד הרבה יותר ממשרה מלאה. ממה להוריד? אז נכון, לא כדאי לעזוב משהו לפני החגים, מה זה יתן? אבל מהצד השני, אדם צריך לחיות פה וצריך לרצות לעבוד והרי המשאב היקר ביותר הוא המוח שלי. לא מספיק לקנות את זה באוכל, אני לא ילד כבר. גם תחילת יולי לא יכולה להיחשב אלא לזכותי. עבודה בלי כסף באה תמורת הבטחה. ההבטחה כבר לא רלוונטית. משא ומתן.
דברים אישיים אחרים לא אוכל כרגע לשתף, הם עדיין במצב עדין, מאד. וגם גילי משפיע עלי. העתיד קרוב ואני רוצה לראות איפה אני עומד, החיים האמיתיים התחילו ולא התקדמתי הרבה מעבר להתחלה. החיים הם לא רשת חברתית, הם הרבה יותר מורכבים.
| |
|