|
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 9/2009
המוזיקה של פעם, שמתי אותה שתתנגן. אני מכיר אותה אבל אין חילחול. היא לא מפעילה אותי == עריכה מאוחרת:
רציתי להתקשר אליה, שיר אחד כן הפעיל אותי, מיד חשבתי עליה ההכרות איתה סיפקה לי מטרה בחיים. לא מטרה טובה בהכרח, אבל מטרה שהיתה ברורה מאד, מטרה שעיקלה אותי הרבה פעמים, אבל מטרה, וסדר, שידעתי איפה הדברים עומדים. רציתי להתקשר אליה, אבל ידעתי שאם אתקשר אליה לא אוכל סתם לשאול לשלומה, אצטרך להיחשף, לשים את עצמי על שולחן הסדר ששנינו נאכל ממנו גם ממנה אצפה לזה בבוא השיחה אבל ידעתי שזה לא יבוא. בעוד אני יוזם, היא תתפוס מחסה, עכשיו אבוא פגיע, פגוע, כמו שהיא היתה באה תמיד היא היתה באה ככה הרבה והייתי מקבל אותה לחיקי, כמעט עד הסוף, בו הבנתי שלא יהיה לזה סוף ושאין מה לעשות. בסוף הבנתי שעליי להגן על עצמי הוצאתי את עצמי מהבטחון שבלהיות המטפל האוהב שלה, איזו שנה עברה על כוחותינו, לא יודע באיזו נקודה אני מה לי ולגאיידנס
| |
|