| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 10/2009
משהו על ברק אובמה
לא יצא לי לומר את זה בשבוע שעבר אחרי שריו זכתה באולימפיאדה של 2016 וכולם ירדו על אובמה על זה שהוא הפסיד.
אז ככה:
אני חושב שהוא עשה בחכמה והיה אמיץ ללכת עד הוועדה ולהטיל משקלו שם, למרות שנכשל.
אף אחד לא אמר שלנשיא אסור להיכשל. נהיה מין רושם כזה (שמבוסס בעיקר על סדרות טלויזיה) שאם ראש מדינה עומד להפסיד כדאי לו לא להתמודד כדי לא להיראות נכשל.
ואני אומר את ההפך- ההתמודדות הראתה אומץ ואם יש משהו ששווה להפסיד בו, אם כבר מפסידים, זה על תחרות על המוני מיליארדי דולרים שהיו נשפכים לארצות הברית ולשיקאגו. ואם מה שהוא חשב זה שכדאי להתמודד בתחרות הזו, וזו לחלוטין תחרות ספורטיבית (ולא משנה שתאמרו שזה פוליטי), אז היה שווה. אם יש משהו גדול שצריך להתמודד עליו, אז זה נשיא סופר ספורטיבי, אני מצדיע לו על זה שהוא ניסה. כל הכבוד לו.
עכשיו, בנוגע לנובל שהוא עומד לקבל- לא צריך לרדת עליו, לא הוא אשם ולא הוא אחראי לנובל. הוועדה בחרה, לא הוא. הוא קיבל את הטלפון כמו אחרון הזוכים האחרים.
יתרה מכן, לא משנה שהוא עוד לא עשה שלום אחד בין מדינות אחרות ולא משנה שהוא ירש מלחמה בעיראק ואפגניסטן לפני פחות משנה, הוא עושה הרבה מאד בשביל לצאת משם, בגבולות מה שנראה לו הגיוני ולפי הצרכים בשטח, ומעבר לזה- גם להלחם במשבר הכלכלי העולמי זה סוג של עשיית שלום בעיניי, ומעבר לכך, לא כל זוכי פרס נובל לשלום קיבלו אותו כי עשו שלום,
אבל אם כבר מישהו, אז מישהו שהעניק תקווה להרבה מאד אנשים בעולם, וגם תקווה זה סוג של שלום, שלום פנימי, גם השראה.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
