| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 11/2009
כשנשארים עם כלום. 5.1 נקודות על המצב
1- אני אחד שזורע זרעים בתקווה שאחד מהם ינבוט. ככה זה החיים. הם לא שואלים אותך. אף אחד מהזרעים שזרעתי לא נבט. זו התמודדות קשה, היא לא יכולה להימלט מעיניי. לפעמים צריך לדעת לעשות לט גו. זה בדיוק מה שעומד בפניי.
1.1- כבר חוויתי מצב כזה בחיים. כבר הכרתי נשים, אחת אחרי השנייה, שהיו מקבילות, או שלא היו מקבילות, או שהיו עוקבות, או שהיו עבודות שהיו מקבילות או שלא היו מקבילות, דברים שהיו מסתדרים או שלא הסתדרו... מלאכת הזריעה... למרות שכל כך הגיוני ורצוי שלפחות משהו יתפוס, לפעמים כלום לא תופס ואתם בנוּן היי. נקודת ההתחלה.
2- יש אנשים שכבר אמרו שבגיל שלהם הם צריכים להשלים עם זה שהם לא יהיו מי שהם רצו להיות. אלה אנשים שבדרך כלל הם בגילאים מבוגרים יותר, שהויתור נשמע מקולם. שנים שאני זורק את עצמי על העולם כדי לחיות את החיים שראוי שאחיה, שאוכל לומר בחיים שאחריי שחייתי כמו שצריך להיות. ועם זאת, האכזבות שאני חווה גדולות. לטובת העניין אומר שאני יודע שאני חווה אכזבות גדולות כי התכניות שלי לעצמי גדולות. תדאגו שיהיו לכם תכניות גדולות, לא שווה לחיות אחרת. אוי אלהים זה כואב. כשבזים לבינוניות או לחיים אפורים זה כמו מועדון קרב. חיים את החיים החזקים והכואבים, אבל מהצד השני זה גם יכול להיות בועה שלמה של דמיון אחד גדול.
נושא אחר
3- אני מכיר הרבה מאד אנשים. חבל שהרבה מהם נשארים ברמת הצ'ט איתי. ברמת ההתעדכנות. רמת הפייסבוק, אתם יודעים. חבל שזה לא אחרת. זה מעציב אותי. בדרך כלל אני מסתכל על עצמי כאחראי על המצב. לשם שינוי אני שוקל שאין לי מה לקחת אחריות שם כי זו אינה שיחה על אחריות. לפעמים גם יש דברים שגדולים ממני או שלא קשורים בי. החטאת הרי רובץ בפתח בין אם ארצה או לא. וזה בדיוק זה, זה שם. ועם זאת, זה מכאיב.
4- משהו על להתפשר ולא להתפשר: כן כן, אל תתפשרו וכל העסק הזה... אבל התחלתי לשקול שהחיים מזמנים כל מיני הזדמנויות שאנחנו מבזבזים (מבזבזים בסלנג אמריקאי של לירות על מישהו ו"לבזבז" אותו)... התחלתי לשקול (ואני איישם זאת) שכשיש הזדמנויות צריך להגיד להן כן, גם אם זה לא מה שרציתם, כי בסוף המון פעמים יש את נקודה מספר אחת, הזרעים לא נובטים ונשארים עם כלום. זה מזכיר לי את הסיפור על האיש שהאמין באלהים אבל בזבז את כל ההזדמנויות שנקרו בפניו (שאלהים שלח לו) כי הוא חיכה שאלהים יציל אותו.
5- היום הלכתי ברחוב וקראתי ספר. מאד ריגש אותי שהלכתי והצלחתי להיות מרוכז בספר. כל המחשבות פתאום הציפו אותי. התקשרתי למכרה וביקשתי להתייעץ איתה בנוגע לחלום שיש לי הרבה שנים שפתאום הבנתי שאני רוצה להגשים... הספר נתן לי את הפתח לחשוב על זה, את האומץ... ואלהים, כמה עבודה תידרש בשביל בכלל-להתחיל-את-זה. (ולאלמונית שכתבה לי את המייל ההוא בזמנו- תודה)
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
