| 1/2010
מי אני באמת? 7 הערות על המצב.
1-
יש משהו שגורם לי להיגעל מאנשים. צורת הסתכלות אולי, צורת ביטוי, הם אומרים משהו, זה מסובב אצלי כפתור ואני נגעל. מאותו רגע אני לא רוצה להתקרב אליהם. או אליהן.
אני עובד. מעניין לי. ועם זאת, אני בכלל לא רגוע, ממש לא רגוע. אני מרגיש כאילו אני עדיין חסר תעסוקה, עדיין צריך לפקוח עיניים ואוזניים, מרגיש לא יציב איפה שאני נמצא. לא רגוע. גרזן על צווארי אבל אני מקבל מחמאות כל יום.
2-
אתמול או שלשום הבנתי דבר חשוב. האיש ההוא שביליתי איתו זמן קצר ואינטנסיבי סיפר לי על חבר שלו שהיה אומר בזמנו שאסור לו לקנות לעצמו כל מיני דברים כי הוא מרגיש שזה עוד לא מגיע לו. קיבלתי את זה בתור נקודת מבט מאד מעניינת וחדשה... אם עוד לא עשית את המכה, אם עוד לא הצלחת, אל תפאר את עצמך בכל מיני דברים...
הלכתי ברחוב ואז זה הכה בי, ההסתכלות הזו, כאילו מותר לי לתת לעצמי רק אם "מגיע לי" היא הסתכלות מסרסת והייתי עסוק בלסרס את עצמי בחודשים האחרונים בגלל הסיפור הזה שלו, בגלל שהדבקתי את זה על עצמי.
אין סוף לחטאת שרובץ בפתח. אין סוף. הוא תמיד שם, נעלם מעינינו, שקוף, בלתי נראה, משפיע וחורץ את גורלנו. רק עכשיו ראיתי את זה, ובעוד הראייה הזו תהיה נכונה אולי לחיילים, זו ראיה לא הומנית בעיני ואני אפטר ממנה לאלתר.
3-
בשנים האחרונות אני מכיר יותר אנשים באונליין מאשר באופליין. חיי הם חיי אונליין, אני חי ברשת ויוצא לעולם הפיזי. גם כשאני בעולם הפיזי אני אונליין תודות לטלפון שלי, ועכשיו גם לנייד החדש. שוב.
אנחנו בעידן בו יותר אנשים ידמו לי, ואני מודה, קשה לי עם אנשים כמותי, אני תמה איך אנשים מרגישים לידי. אני עושה הפסקות אופליין יזומות וארוכות.
4-
הייתי בערב של כמה אנשים מהעבודה. זה היה אתמול.
היום בבוקר הרגשתי שעשיתי טעות שהלכתי למרות שמאד נהניתי שם.
אני בהתלבטויות כמה לבדל את עצמי וכמה להיטמע ולהתערבב. אני מאד אוהב להתערבב, ועם זאת
אתמול אמרו לי שהרושם הראשוני שאנשים קיבלו ממני זה שאני יהיר ושאיי קנואו מיי סטאף.
הצד השני של זה זה שיכול להיות שהייתי קצת מבושם אתמול כשהכל קרה. קרייסט.
5-
מה זה הבחורות האלה שמספרות לכל העולם כמה בחורים מתחילים איתן בטון בטוח בעצמו (בדרך כלל סקסיות להחריד, ובנונשלנטיות). שתיים ביממה אחת. מהרצליה. מבית עשיר.
אם היה לי איזשהו חשק, זו קריאת השכמה, או צלצול אזהרה, אל תתקרב לשם.
6-
ראיתי עוד משהו.
זו תכונה אנושית שלא קיימת אצליו אם כן אז באופן מוחלש למדי, הייתי קורא לזה תִרגולת. משהו בנוגע לגבולות, לנקודת מבט שקשורה לעמוד שידרה, שהייתי שמח אם היתה לי (וזה לא שחסר לי עמוד שדרה)...
אצלי זה פשוט עובד אחרת.
בעוד אחרים שמים גבול שאחריו הם לא ממשיכים, אני תמיד מסתכל כיצד ולאן אפשר להתגמש כדי ששני הצדדים יקבלו או יבינו או ימשיכו הלאה. תר אחר מכנות משותפים, הטוב לכל העולמות, הרע במיעוטו, אינטרסים חופפים, יו ניים איט. בדרך כלל זה אני שעושה את הצעד הנוסף, את ההתגמשות, את השפגט, ומשתמש באופי הסתגלני שלי כדי לגשר על פערים. מעטות הן הנשים שידעו לעשות את זה גם, אותן אהבתי יותר מכל אדם אחר שאי פעם אהבתי. גברים כאלה ישנם בודדים. תופעה אנושית נדירה.
בכל אופן, קצת חסר לי העניין עם הגבולות כי הוא משפיע על הבטחון העצמי, היעדרו משפיע. הייתי שמח אם הייתי יכול לבחור בין השניים, כלומר לשחק עם שניהם... אבל אין לי את אחד מהם, נכון לעכשיו. אולי בעתיד. טוב, לפחות אני יודע את זה עכשיו.
7-
האינדיבידואל כפרויקט עיצוב.
בימים האחרונים אני נדרש להתאים את ההתנהגות שלי בסביבות מרובות משתתפים. תרבויות שונות, שיחות שונות, נקודות מבט שונות.
מי שמכיר אותי יודע שכמו שאני כותב, כך אני מדבר, וכמו שאני מדבר במקום אחד, כך אני מדבר בכל המקומות.
התאמת התנהגות היא תרגולת רגשית שעל כל אחד להתאמן בה. ועם זאת, אני מוצא שאני קצת מתעייף ממנה כי הרבה דברים עוברים עלי לאחרונה והכרתי המון אנשים ואני צריך להתמודד עם המון פוליטיקות והשוואות ואטמוספירות ועוד שקרים כלשהם. פעמים רבות אני שואל את עצמי כיצד עלי להתנהג כאן ועכשיו או שם ואחר כך. מרוב שאני צריך להתאים את עצמי אני שואל מהי ההתנהגות הטבעית שלי ואילו התנהגויות סיגלתי לעצמי או הפנמתי כתוצאה מצרכים. בעצם, אני שואל את עצמי מי אני.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
