| 3/2010
איפה האהבה?
בגיל 20 ואז בגיל 25 הסתכלתי ואמרתי לעצמי- תן לחיים להוביל אותך, תחווה את הלמעלה תחווה את הלמטה, תחווה הכל, את הטוב ואת הרע.
עכשיו, אחרי 2009 ההזויה והנוראה שעברתי ועכשיו 2010, אני תכף בן שלושים וכאבתי מספיק, אך גם חוויתי מספיק כדי להגיד שיש לי נסיון חיים משמעותי, ו- 2010 התחילה בחדשות טובות, עם כסף, ועבודה ומשפחה שמתאחדת ועם השתחררות ממה שהחזקתי בפנים שנה שלמה, דברים שלא הצלחתי לשחרר. הגיע הזמן לשים לזה סטופ ... מחובר מחובר מחובר.
כן, לא התאוששתי, התאוששתי במידה. הפצעים עוד כואבים, אבל לא מדממים. אני מחזיק את עצמי בקשיחות, הגוף הולך קדימה, מתקדם, לא נותן לרוח הנפולה לעצור את התנועה. בזה אני טוב. כשאני לא חושב על זה הכל בסדר אני חושב. זה מוכיח לי שאפשר לעבור הלאה.
ואני רואה אנשים סביבי, והם שמחים, ואיפה זה אצלי, איפה נעלמה שמחת החיים, אני מסרב לוותר עליה, וכעת, איך הולכים אל השביל ההוא, זה שהייתי בו, ואני יודע שאין ללכת אחורה, רק קדימה, אבל איך באים אליו?
אתמול ראיתי את איש מהצד, תוך כדי נהיגה, ראיתי איש שהזדקן, איש עייף, עצוב, וידעתי שזה מה שיכול לצאת ממני אם לא אתעורר ואפיח בעצמי רוח חיים, שמחה, כמעיין המתגבר.
אתמול ראיתי את עצמי מהצד, מהצד ראיתי את עצמי, התגלויות שהלב והנפש חייבים להקשיב להם, ראיתי שוב את לנדמרק, חשבתי בזווית אחרת, חשבתי על קורס תקשורת בתור אופציה לאימון מתקדם יותר, חשבתי על לשים את עצמי שם, להתאמן בלשחרר, מחזיק חזק מאד, חזק מאד. רק שיחרור מביא שמחה.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
