הבלוג שלה והפוסט שלה (ותעשו טובה, תקראו אותן אחר כך) גרמו לי למחשבות חרמניות ומגרות במיוחד.
כמובן שהלכתי גם אל הטור הזה, דבר שגרם לדמיון שלי לעבוד שעות נוספות ולקלל בלב "למה אני לא אוהב סושי למה"? (זהו שלא). אניווי , כבוד, כבוד.

אחרי הטורים האלה אי אפשר לא להיות חרמנים. אז או שתחזיקו את הזין ותשפשפו, או שתרגישו את השלולית שלכן מתנקזת על הכסא לכן בתחתונים (אם אתן בכלל לובשות תחתונים). ככה או ככה, אין צורך להודות לי, אני רק השליח.

הכל התחיל בשבע וחצי בערב כשקמתי משנת הצהריים שלי מעודד קצת מהיום שעבר עלי, יודע שאני לא הולך לצאת מהבית, הלכתי לקרוא את יונתן גפן יורד קצת על הצרפתים גרם לי להרגיש טוב עם עצמי ולהנות שוב מכתיבה איכותית לשם שינוי.
טיפות טיפות של איכות אני נותן לעצמי בהזלפה אל הפה, שחס וחלילה לא יצא שאני מפתח טעם חס וחלילה, כי אני לא. אני נהנה ממה שיש וזהו. או שלא. (ומסר אישי לאיש התיאטרון שקורא אותי- אתה בסדר אתה) (וכן, מספר הגברים שקוראים אותי שילש את עצמו ועכשיו עומד על שלושה). (כבוד). 

בכל אופן, בחרמנותי עקב דלהלן, החלטתי שבא לי לקשט את הבלוג שלי בבחורות יפות. אחת כבר גנבתי בעדינות מהגברת "לינק למעלה", והאחרות, נו אתם יודעים, כן כן. (עוד טפח על חייו של יוזף ברויר נחשף כמה מעניין).
בכל אופן, הערב שלי התנהל פרפקטלי פיין ואפילו עלה לגבהים חדשים בשיחת טלפון טרום חצות שניהלתי במשך שעתיים תמימות ויפות. סקס, סמים, רוקנרול ועוד קצת יחסים (ועוד קצת סקס) הם מה שהעביר את הערב שלי, מאושר שאני לא מחפש מי ינענע אותי החוצה (מהבית). אין כמו גם לא לרצות, וגם לקבל את כל מה שרוצים בחבילה אחת. זה משחת שיניים וגם מי פה. גם וגם. הכיטוב.

והבלונדינית שלי, היא לומדת חזק למבחנים שלה. יש לה מועד ב' ממש עוד 5 ימים, כבר שלושה ימים לא ראיתי אותה וכבר חמישה ימים לא רצנו לצומת ירקונה פינת הספורטק למתוח את איברינו הארוכים והסקסיים שלה (היא בטרנינג עם ריצ'רצ' תארו לכן (מה שזה עושה לי)). טוב לא נורא. אין כמו מוח מאומן, אבל בעיקר אין כמו שני מוחות מאומנים- האחד בתולדות האמנות והשני בלהמתין עד שהיא תסיים כבר. הכי טוב לפרגן.

הנה קצה קצהו של הטעם שלי בבנות המין השני (באמת קצה)

 ותודו שגם התמונה הזו לא רעה בכלל.

יום ששי טוב עבר על כוחותינו. וכשאני מדבר על כוחותינו, אני מתכוון "כוחותינו".

והתופסת שתוספת: לא היה נושא אחד יחיד (אולי חוץ מהשאלון השבועי ) בהיסטוריה של ישרא שתפס מקום מרכזי כמו העלמותו האלמותית של הקאונטר.
בחיי שלקרוא את כל הבלוגרים שכותבים על זה שנפל להם הצ'ופצ'יק הקטן זו חוויה סוציולוגית.
לפחות אנשים מודים שהם מכורים. ווי לאב יו גאייז.
בכל אופן, שני פתרונות:
1- למי שאין פרו, תעשו פרו.
2- למי שיש פרו ולא יודע להתעסק html שיכתוב לי לג'ימייל (באנגלית אונלי), ונראה מה אפשר לסדר.

כפרע עליכם