| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 12/2004
מטרופולין
שתי נשים.
אולי שלוש דווקא.
שלושה גברים. מייקל ג'ורדן, סטינג וקפטן ז'אן לוק פיקארד. (וגם ספוק-המבוגרים ביניכם יודעים על מה אני מדבר)
שמעון פרס.
כיבוש
וביקורת על הכיבוש. אינתיפאדה ראשונה.
כדורסל וקבוצה של בנים. עוד בנים. עוד בנים. תמיד בנים. קורבנוּת וצדקנות.
עד שתגענה הבנות.
תיכון אלון. אירוטיקה חברתית פעם ראשונה.
הפורום של לנדמרק וכל החמש שנים שלי שם. רפיד איי מוּבְמנט. התבגרות. הבנה. שובפעם אירוטיקה. שוב פעם של החברה.
צבא. חברה. עוד בנים. אבל עוד אירוטיקה בעמדה שלי על הרמה שמול סוריה. 86 מעלות מהמוצב הקדמי של המטכל הסורי.
להיות ברמן ולהסתכל.
להמציא חזון.
אינתיפאדה שנייה. המשך ביקורתיות. זה מתחיל לחלחל ונבנה לאיטו.
להתחיל ללמוד סוציולוגיה.
להגיע לניו יורק.
ללמוד מגדר. חשיבה ביקורתית.
זה כל סיפור חיי.
אני מתחיל מחדש.
זה תהליך. ההגדרות שלי עוברות שינוי.
דברים הולכים להשתנות בכל איך שאנחנו רואים הטרוסקסואליות/הומוסקסואליות/טרנסקסואליות ושאר מגדרים.
הגבולות של החשיבה המינית מיטשטשים ואנשים רוצים לחפש ולמצוא את הדרך שמתאימה להם.
המפגש שיצרה ראשית תל אביב ואחריה האינטרנט בישראל גרם לאנשים להכיר צורות חיים אחרות שרלוונטיות ואפילו מגניבות ושונות ממה שהכרנו והיינו מוכנים לקבל עד היום. את דרכי החיים החדשות אי אפשר עוד לטאטא מתחת לשטיח. (((אנחנו בתקופה של שינוי, הנה ההוכחה, אנשים עסוקים בעצמם יותר מאי פעם- אם יש לכם בלוג- אתם ההוכחה לזה. הכתיבה מנציחה את החיפוש, השיטוט, השאלה, האתגר. חוויה בסיסית. רק תפתחו עיניים ותסתכלו. אנחנו יותר ממה שהחברה אומרת שאנחנו. המאבק הוא בין הקול הפנימי לבין קול פנימי אחר שרואה פתאום שהקול הפנימי הוא קול החברה שננטע בנו כשנולדנו. או אז אנחנו מתעצבנים- השיחה שיש לנו בראש היא לא אישית אנחנו מגלים- היא חברתית. או אז יש לנו פה מרד- פתאום באמצע סקס לוהט.)))
תהייה רלוונטית בראשנו גורמת לנו לשקול אולי יש דברים בגו ואולי נרצה גם אחנו לנסות, וזה לא אומר עלינו כלום, זה רק מראה לנו שאנחנו יכולים. בזמן ובנסיבות הנכונות.
אלה שגרמו לעצמם להיות יכולים להביא את עצמם למצב המנטלי הזה של לנסות (אפילו רק מבחינה מוחית) תמיד היו אלה שנמשכתי אליהם. כרגע אני הפכתי להיות אחד כזה, שמסוגל לנסות, שמוכן להתנסות, בללכת על הקצה, בלא לפחד להגיד את האמת שלי, בזמן שגיליתי את העצמה בלדבר את החולשות שלי, מול קהל של אנשים, ומזה לשאוב כח, מזה שגם הם רוצים להיות מסוגלים. כמוני.
אין פה עניין של הומוסקסואליות. גם לא ניסיתי את זה, זה לא מעניין אותי. אין פה גם הטרוסקסואליות. את זה דווקא כן ניסיתי, זה כן מעניין אותי, אבל... . נותרה רק המטרוסקסואליות- למונח הזה אני בז. בצורתו הנוכחית הוא חסר חשיבות ותוכן רגשי ואמיתי ומשמש יותר כסטיקר זרחני למתלהבי ולמחדדי לשון למיניהן. ריק מתוכן, המונח הזה בזוי כמו פרויקט Y, קחי אותי שרון והטרור הרגשי המתמשך- כוכב נולד 10. שיכירו כבר ושילכו- ושיקחו איתם את כל הדור השלישי.
כמו תמיד בדיבורי מגדר- אין סוף לדיון כי יש לו רק התחלה והכל נתון לביקורת ולבחינה מחדש.
כרגע אני חסר הגדרה ופורח. ואולי זה לא עניין של הגדרה אלא עניין של ביטוי עצמי.
אם כבר מטרו אז מטרופולין. מטרופולין של רגשות ומאווים ומשיכות ואינטריגות ומחשבות והכל. וגם מין. בעיקר מין. בעיקר המין נבחן מחדש. זיונים זה דבר לקוץ בו במצבי ודווקא הגדרה מינית שהמצאתי כשהייתי בן 20 עוד עומדת טובה, מלבלבת ומראה לי את הכיוון הנכון שלי פנימה בלב.
הבלאגן המטרופוליני הוא מה שמושך אותנו אליו.
-
ואולי זה לא בלאגן.
אולי זה דיוורסיטי,
רב גוניות מטרופולינית.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
