|
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 6/2010
התחככה בי, ליטפה אותי ושמה את ראשה על כתפי היום הלכתי להוריד את התפרים. 190 סנטימטר ו- 86 קילו אמר המכשיר האלקטרוני שבדק אותי עם צייני לייזר מכל הצדדים. אפילו קיבלתי תוצאת אחוז שומן שאני לא זוכר, אבל סבבה. אתמול היא התחילה איתי עוד פעם, זו מהמשרד ליד שהחליטה שאני לא מתאים לה לפני שבועיים שלושה. הייתי עם ידיים בכיסים, לא מוכן להיפתח כל כך, כשהיא באה ו-א-ש-כ-ר-ה התחככה בי, ליטפה אותי ושמה את ראשה על כתפי. כמו חתולה, רק לא. ריח של כביסה היא אמרה לי, ריח של כביסה גם לך, החזרתי לה.
היום הלכנו לאכול יחד. לא הבנתי מה היא בעצם רוצה. להיות נחמדה ולרצות אותי בכאילו? לרצות אותי אבל להגיד לי שזה לא יכול ללכת? פאק יו, לא צריך אותך. אני מבוגר מדי ובשל מדי להרפתקאות רגשיות של תינוק בן 22 שמתחילה איתו אשה מבוגרת.
גם כן מבוגרת, ב-ס-ד-ר!
האמת שאני מת מפחד. מת מפחד מפני העתיד ומפני הצומת שאני עומד בה כעת. חוסר ודאות איז א ביץ' יו קנואו? שבת שלום.
| |
|