השנה היא 1999. דצמבר 31.

המשמרת שלי מתחילה ואני בן 19 שנים וחצי שנה וארבע עשרה ימים ועשר שעות פחות עשר דקות, פלוס מינוס כמה שיניות לפה או לשם.

אני יושב עם חתיכת כלי זין אופטי של 120 מ"מ מינימום ברמה שבה אני יכול לראות את כוכב צדק וכל ירחיו ואם אני זז קצת הצידה, ביום מסוים אני יכול לראות את שבתאי על כל טבעותיו, מהמחזות המרהיבים והמרגשים ביותר שראיתי מימיי, 86 מעלות מתל חארה שבסוריה, אני יושב ומסתכל לסורים בלבן של העין.
ערב הסילבסטר ערב המילניום ואני מאוהב בחברה הראשונה שלי אנחנו כבר שנה ביחד. לא זיקוקים לא מחולות, רמת הגולן הסורית צחיחה ושחורה ורק המכוניות נוסעות לי מול העינים באמר"ל 40 50 60 90 קילומטר אל תוך איזו עיר או שתיים ששכחתי את שמן כרגע, לשם דיון אפשר לקרוא את שמן דמשק.
או אז, אפילו בלי לדייק מתחילים נותבים באויר בצבע אדום כרגיל, כמה סורי מצידם, כמה ערבי, אין חגיגות, הם יורים באויר, גם לא הרבה , רק מעט ואני צוחק לי בלב: כמה אירוני, אני פה בליל תחילת ההסטוריה מחדש סילבסטר, מילניום... תוך כמה חודשים אני עוד לא יודע, אני אצא משם- אתחיל את חיי מחדש- בתל אביב.