היא מתה.
ראיתי את שמה על החלון במסנג'ר שלי. היא שם. לא מחוברת. רציתי לראות את התמונה שלה.
דאבל קליק. טיפש אחד- זה פותח את המייל. מטומטם.
המייל שלה נפתח לי. הוטמייל. ברור.
אני עומד מול כתובת, כתובת שבאופן הגיוני, רק מי שיכנס אליה דרך המסנג'ר שלה, אם היא שמרה על הסיסמה, יוכל לקרוא את הדואר שלה.
שלחתי לה מייל.
שלחתי לה מייל.
שלחתי לה מייל. זו היתה הפעם הראשונה בה שלחתי מכתב לאדם מת. מוזר, אני לא מצליח לזכור מה כתבתי, אבל זה היה קצר. מקסימום שבע מילים. שבע מילים זה הכל.

קראתי את הבלוג שלי מהיום. סיכום אחד. עברתי עליו שוב. לימדתי שוב, ניקיתי, ראיתי את קוצ'ר. נותר לי לנוח ולצאת ולחזור מוקדם.
לא בא לי לצאת היום. איזו תחושה מוזרה. אני אתן לי לנוח,

אולי ארגיש שונה אחר כך.

פרחים פרחים.
אור.
במקום חושך.

ושוב- פרחים- הם פורחים במקומות בלתי צפויים