לאימי יש נוהג, היא מתחילה להעביר ביקורת לפני שאני יוצא מהבית.

זו יכולה להיות ביקורת עלי, על אחותי, על העולם, על הממשלה, על מי שזה לא יהיה.

וזה מתחיל בדיוק חמש דקות לפני שאני יוצא מהבית.

היום זה התחיל שעה וחצי לפני שאני יוצא. סתמתי לה את הפה.

בזמן האחרון אני שוקל מחדש את דרכי.

עשיתי כמה דברים בשבעת החודשים האחרונים שהיו מאד ממוקדים בדבר מאד מסוים.

אני מתחיל לחשוב אחרת. לא בגלל שאין עוד צורך בכיוון הזה, אלא בגלל שדי כבר כמה אפשר?

אני במקום בחיי שדורש Escape velocity.

אולי זה זמן טוב to set course כמו שאומר הגאון.

אחד הפוסטים הגאוניים שקראתי