כל הגוף כואב לי משום מה.חזרתי עכשיו משוק הכרמל. טיילתי איתה קצת. קנינו גבינות בחמישים שקל ועוד קצת ירקות שיהיה לנו למחר.
בלילה שכבנו, כנראה מתוך שינה. זו היתה הפעם השניה אתמול שעשינו את זה. בפעם השנייה גמרתי בלי שום בעיה. זה היה מוזר כמעט.
אבל הלכנו לישון לא מחובקים.
כבר לילה שני.
קמתי מצוברח.
כבר בוקר שני.
תוהה אם אנחנו בכלל מתאימים.
היא ממש חמודה, אבל שונה ממני.
אני לא מהחופרים היא אומרת לי כבר פעם שניה בשבועיים שאנחנו מכירים. אבל באותה נשימה היא אומרת שאם היא לא היתה חופרת לי כל פעם שאני שותק ועושה פרצוף, היא לא היתה יודעת מה אני מרגיש. שהרי בכל פעם שהיא עושה את זה אני מספר לה.
ובכל פעם היא גורמת לי לבחור בה. take it or leave it היא אומרת לי כל יום או יומיים.
אז כל פעם אני בוחר בה, שזה מנגנון מאד מעניין להיות בו.
אין שם איזשהו איום, או אזהרה, או תנאי מצידה.
זה מי שאני, היא אומרת, אני לא אשתנה בשביל אף אחד,זה לא שווה את זה. מדי כמה ימים היא אומרת לי שהיא לומדת ומפנימה...
לך תגיד לה שכל פעם שהיא אומרת שהיא לא תשתנה היא משתנה עוד קצת.
נשים אחרות שהייתי איתן בעבר הציגו לי מצג של משתגעות ממה שאני עושה להן.
המראה שאני שם להן מול הפנים, האישיות הכריזמתית שלי אך גם זו של הילד שרוצה שיאהבו אותו, האדם המסתכל לעומק שרוצה שיסתכלו גם לעומקו, התאומים שאינו מפוצל אלא אחד... חשבתי שככה נשים. ואז היא הגיעה- והיא לא מתרגשת מזה- וזה מגניב.
12 שנה היא באותה עבודה, והיא אוטוטו בת 34.
אתם מבינים את הפאזל?
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
