| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 4/2011
שמתן לב שכולם מדברים על אלימות, למה שאני אהיה שונה?
אני לא יודע בדיוק מה לכתוב.
בימים האחרונים כשאני חושב על הבלוג הזה אני בעיקר חושב למה לא לכתוב בו.
היום בטלפון חברה קרובה שלי שאלה אותי אם עשו לי רצח אופי.
אני לא יודע, אולי. אני לא יודע אם זה רצח אופי או שהדביקו לי אופי של רוצח. ככה או ככה, מרגיש כמו אלימות. בפסיביות. אלימות פסיבית.
אני חושב שיש הרבה דברים שצריכים לקרות. הם צריכים לקרות באופן כללי והם צריכים לקרות לי.
בלי שום קשר, אני ממש טוב בלנטוע זרעים. זרעים הם תקווה לעתיד.
עתיד זה מה שמנהל לנו את ההווה.
הידיעה הזו מלווה אותי מאז שאני בן 18.
ועם זאת, ולמרות כל מה שעברתי בחיים וכל הנסיון המקצועי והאישי שלי,
אני מרגיש כי לעתים אין לי מה להציע יותר מבחור בן 22 שרק עכשיו השתחרר.
כמובן שזה לא נכון, כמובן שאני אדם אחר, כמובן שאני מושך, כמובן שאני מקצוען, ועדיין,
תחושות פנימיות הן השדים של כולנו.
מזמן לא הייתי צריך יותר מאשר עכשיו לעשות לט גו.
מרגיש גם קצת כמו ג'ק ניקולסון ב something's gotta give... מי שמכיר אותי מבין על מה אני מדבר
זה פוסט לא גמור, גם המחשבות שלי עוד לא גמורות.
מחשבה אחרונה: בהפניית האצבע החוצה ולא פנימה יש משהו שאני לא מזדהה איתו, אני אומר את זה בלשון המעטה
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
