..."חירות מכל התנהגות הרסנית אינה תפיסה בלתי מציאותית; אלא בגדר אפשרות אמיתית.... בראש ובראשונה תראה אנשים האוהבים כל דבר הקשור בחיים- המרגישים בנוח בעשיית כל דבר שהוא, ושאינם מבזבזים זמן על תלונות או על שאיפה שדברים יהיו אחרת מכפי שהם...הם אנשים בריאים ובעלי סיפוק, משוחררים מרגשות אשמה ומן החרדה שכרוכה בשיתוק רגעי ההווה בעטיים של מאורעות שקרו בעבר... הם מודים בשגיאות שעשו... אך אינם מבזבזים זמנם בצער על שלא עשו דבר מה, או בכעס על העובדה  שדבר מה שעשו ברגע כלשהו בעבר אינו מוצא חן בעיניהם . חופש מוחלט מרגשות אשמה הוא אחד היסודות העיקריים של אנשים בריאים..."

מעניין דווקא הקטע הזה... במקרה מצאתי אותו, אמנם ידעתי מה אני מחפש אבל... הייתי אכול ברגשות אשמה. הייתי אכול וכפוף, לא שלם עם עצמי ומחפש את השקט פנימה רק שלא ידעתי שאין שקט בפנים, שלא יכול להיות שקט בפנים כשהרעש חדר לגופי דרך עיניים זרות. ווין דייר אגב. אולי יבוא המשך אחר כך.