אתמול הלכתי/רצתי עשרה קילומטר התחלתי בריצה אבל תוך פחות מקילומטר התחילה לי בחילה. השעה היתה שש. יחד עם הבחילה נתפס לי השריר שמתחת לתאומים. אז עצרתי כמה פעמים כדי למתוח. זה עזר רק בקצת.

את האשה של המרגוע והסקס דחיתי. לא רוצה כאלה לא רלוונטיות, עם כל הנחמדות שזה מביא איתו. הסחות דעת יש לי מספיק ואני מלמד את עצמי להגיד לא כבר זמן מה, לא רוצה להגיד לא גם שם.

יצאתי למסיבה עם אחותי. מסיבה אקלטקית למדי. אנשים לא קשורים, ובכל זאת, מישהי רצתה להשיג אותי בפייסבוק אחר כך.

תוך כדי המסיבה הסתכלתי על שרירי הפנים שלה נעים...

שרירי הפנים שלה דיברו ואני הקשבתי, כאילו היה שקט מסביב וכל תשומת ליבי הופנתה לשם, זה מדהים, הם דיברו ואני ידעתי מה הם אומרים.

כל פעם אני עושה סשנים של למידה של התקשורת הזו, מרתק.

לפני כמה שנים קראתי ספר של אחת ג'יין ג'ייקובס עבור עבודה שלי לאוניברסיטה. חייהן ומותן של ערים אמריקאיות גדולות. מסתבר עכשיו שהוא יצא בעברית. התרגשתי לראות אותו.

יש לי שתי פרזנטציות להכין. אחת למחר ואחת לעוד תשעה ימים. ימים על ימים אני מבלה בהרצליה עכשיו, במשרד. זה אמנם עולה לי יותר דלק, אבל לבטח יותר נוח מלהתרוצץ בין בתי קפה כמו השנה האחרונה.

קנייה ווסט ענק. תקשיבו לזה: