התיישבתי מולה.

היא היתה יפה יותר מהתמונות שלה.

היא דיברה ודיברה ודיברה. כל מה שיצא לה מהפה היה מעניין.

היא אשה שמונעת מבפנים. היה לה מבט עמוק בעיניים וכריזמה.

אבל היא חיב בארץ שהיא לא רוצה לחיות בה.

היא חוזרת לארץ בעוד כמה חודשים.

ישבתי מולה והקשבתי לה מדברת ומדברת ומדברת.

ראיתי את עצמי בה. זה היה חיזיון רב עוצמה.

הבנתי שהיא צריכה פסיכולוג, או לפחות מישהו שיקשיב לה יותר ממה שיכולתי לתת לה.

היא רק דיברה ודיברה מליבה, וידעה לגמרי מה היא רוצה באותו רגע.

בשלב כלשהו קמנו והלכנו לטייל. קנינו לנו שתיה ועשינו לנו טיול בעיר. הלכנו לא מעט.

שתינו וטיילנו, שתינו ודיברנו.

דיברנו ודיברנו.

היא דומה לי בצורה בה היא משתפת את חייה. גם אני כזה. לקחתי אותה לראות כמה מקומות יפים.

זה העלה בה חיוך והיא אהבה מאד מה שהיא ראתה.

שמחתי שיכולתי לתת לה את זה, יש לי עוד הרבה מזה, היה כיף ממש