אני קורא הרבה בלוגים לאחרונה. בבית זה הדבר השני שאני עושה חוץ ממייל ומהרשת החברתית הזאת, נו איך קוראים לה.

אני גם מגיב. הרבה מגיב. איפה שצריך, איפה שבא, איפה שלפרגן, שם.

אז אני גם כותב יותר, והחיים שלי כל כך דינמיים, כל כך מעניינים, כל כך אינטנסיביים וצבעוניים.

ומכל כך הרבה בחינות. אז פה אני מספר בעיקר על נשים ועל מחשבות ובכלל לא על הצד המקצועי שלי שבגלל שאני כל כך מחוייב לו הוא הדבר הראשון והמרכזי בחיים שלי. אבל זה לא שלא יהיה לי מקום לעוד אדם בחיים שלי, ההפך.

אני קורא בלוגים כי אני רוצה להכיר, אני קורא בלוגים כי כשאני מוצא חומר טוב לקריאה אני רוצה שהוא יזרום אלי, אז אני עושה מנוי, שזה הדבר הטבעי לעשות אחרי שאתם מנויים ברשת החברתית הזו, נו איך קוראים לה.

הפוסטים שקראתי לאחרונה מדברים על אהבה, יחסים, סקס, זנות, בדסמ, טיולים, נשים, גברים, אוניברסיטה, עבודה, געגועים, הורים, הורות.

אני קורא בעיקר נשים. גברים מעטים אני קורא.

לנשים צעירות מדי יש כתיבה בתולית על עבודה, חלקן שוצפות על המין הגברי, חלקן יודעות לכתוב עם פלפל, אבל אחרי שקוראים במשך כל כך הרבה שנים על דייטינג עם פלפל, אז כל פלפל, לא משנה כמה הוא חריף, נבלע בתוך תערובת התבלינים של השוק.

נשים לקראת גיל 30 או כאלה שעברו קצת את גיל 30, אם הן רווקות הן מחפשות את הבנזוג בשצף קצף כשתודעת מציאות, ספק תודעה כואבת, מתחילה לחלחל שם... שאולי... או שאולי לא בעצם...

חג שבועות שמח