על האמירה שלי על מודיעין קיבלתי 86. טענתי היתה, ומשכנעת היא היתה שמודיעין אינה עיר אלא לכל היותר פרבר גדול. בגדול, שלושה אנשים בדקו אותה- אחת אחותי עם תואר שני בארכיטקטורה שנתנה לי את הרעיון לעבודה. השני היה המתרגל שלי במודרניות. השלישית היא זו שקבעה את הציון. אחותי אמרה שזו עבודה מדהימה שיותר טובה מהגשת הבקשה שלה לדוקטורט. הוחמאתי. המתרגל אמר לי שהעבודה מאד מעניינת. המציינת הסופית אמרה שהעבודה מרתקת וכתובה היטב. הנקודות ירדו אך ורק על אי חיבור העבודה לחברה הישראלית- נושא הקורס. בסדר. לא ידעתי מה לומר לה אז התחלתי לקרוא את העבודה, אולי יהיה לי פתאום מה לומר. נראה.

התחלתי לעבוד לא מזמן בגוף תקשורתי מסוים. אני עובד שם בשיווק. היום כשראיתי הצעת עבודה אחרת בתחום כלשהו הבנתי שיש דברים שמושכים אותי יותר מאשר אחרים ולא פחות מזה, עלי להפגין לעצמי שיקול דעת כלכלי אולי קודם כל אך לא פחות, ללכת רק לדברים שאני אוהב אחרת לא ארצה להמשיך בהם מעבר לפעם פעמיים. להלן כי טוב, אני עומד היום לפני יומי השני בעבודה החדשה- והשיחה שיש לי בראש אומרת שאין לה חשק לעשות את זה. אני מעדיף בהרבה לעשות כרגע דברים אחרים כמו ללמוד או להסתלבט מאשר ללכת לעבוד.

אחת הבלונדיניות היחידות שאי פעם נמשכתי אליהן כמו לאש (בשנה א') הופיעה לי פתאום בשיעור האחרון של הקורס שדובר בו קודם. כרגיל היא היתה יפה ושיחקה אותה קשה להשגה כתמיד. כהרגלי בקודש, אני תמיד מחמיא אז היא אמרה לי לסתום ולהפסיק להתחנף. אני לעולם לא מתחנף. אני לא מכיר את המושג הזה וטבעי הוא להחמיא. זה נראה לי טבעי, מה גם שעבור אחד המקדש את היכולת לדבר ולהוציא את אשר על הלב אין לי שום בעיה שאנשים יובכו מהמחמאות שאני נותן. בעיה שלה. בכל אופן, התחשק לי עליה מאד. שאלתי אותה האם היא עוד עובדת באותו המקום והיא סיפרה לי שהיא התפטרה אחרי 3 וחצי שנים כמנהלת שם ושהיא לא עובדת עכשיו ושהיא לא ממהרת. היא נראתה טוב, הרגישה טוב, היתה מחוייכת ומשום מה, הציפורניים המטופחות שלה עשו לי את זה אינסייד. שאלתי אותה אם היא לא ישנה בלילה (א.ק.א- האם היא הזדזעה) כדי לבדוק את המצב שלה, אתן יודעות, אז היא אמרה לי שהיא דווקא ישנה 10 שעות בלילה. ועל זה נאמר- כמה נוח. ממקורות הקרובים לה (ולי) נאמר לי שכשהיינו ביחד היא היתה חולה לי על התחת. זה בסדר, גם אני חליתי על שלה. היא בכלל מהמושכות.

עכשיו הבהרה לכל אלה הקוראים אותי בסתר, שאף פעם לא משאירים תגובה, שקוראים אותי מהסלולר, שבולשים אחריי ואולי גם כאלה שפשוט לא הבינו את זה עוד קודם. אין בלונדינית. היא מעולם לא היתה. היא רק דימוי. מוטיב שאני משתמש בו כדי להעביר מסרים. הרבה מסרים, המון מסרים, עולם תחתון, תרתי משמע. זה מזכיר לי קצת את רומן גארי כשגילה שהוא אמיל אז'אר בעפיפונים. קלטתם את הטריק שהבאתי פה? לכל אלו שמשתמשים בטריקים כמו זה מסר אחד- בושו לכם יא מלאים בחשיבות עצמית שכמותכם, יא רוצים להראות שאתם קוראים. יא שקופים.

עוד נושא- שתי סדרות טובות ראיתי אתמול בטלויזיה. ש"ח של טירונות שאהבתי למדי. המפקדת ז'ניה עשתה לי את זה ברמות, אבל בעיקר כיבוש הצחוק של הסג"מים שם הזכיר לי כל כך את הניחוח הישראלי הזוועתי- מחמאה יש לי לתת שם- אותנטיות. עוד מחמאה לחדר מלחמה. טוב, זה לא הבית הלבן, אבל זה בכיוון וזה מה שחשוב. ואני בטוח שאין מי שלא ירצה את אחת הדמויות שם בתור חבר או חברה. יש שם משהו. אישית התלהבתי מפיניש עוד פעם. אני אגיד לכם למה. היה לי מ"כ בטירונות היחידה שלי ששירת בשטחים- הוא היה כמו דמותו של פיניש, כלומר, הדמות של פיניש נאמנה איפשהו למקור. כאלה שצריכים להריח מחבלים, כאלה שיודעים שאין ברירה, כאלה שנקרעים ושיש להם ביצים יותר מאשר אחרים, כאלה שלעולם לא יצליחו להיות בזוגיות, כאלה שלעולם לא יצליחו להביע רגישות כלפי אישה שלא תיראה צהלית ברברית. שלא תבינו- אני לא בא להצדיק פה את הכיבוש בסאבטקסט, אני רק אומר שהדמות הזו שלו קיימת והיא מרתקת את הצורה.

סיכום בשתי מילים: 86, עבודה חדשה, בלונדינית-לא, בלונדינית- כן, טירונות, חדר מלחמה. יש?