אתמול הייתי במסיבה, 

פתאום הגיעה בחורה אחת, היא מבוגרת ממני בכמה שנים, וכבר שנים מתפרנסת ממקצוע לא לה שמעניין לה את חוט השערה באצבע של הרגל. אז בינתיים היא מצלמת אבל לא מצלמת לאחרונה כי פשוט לא בא לה. אז בינתיים היא מדברת לכלבה שלה ועם הכלבה שלה ומספרת לכולם על הטיפולים שהיא עושה לה, בפייסבוק כמובן, ומה אני אגיד לכם, העתיד לא נראה טוב יותר.

בין לבין היתה במסיבה בלונדינית מהממת שיצאו לי העיניים מלהסתכל עליה, היא מהממת עם גוף משגע ובשל. תפוסה אמנם, אבל מותק באמת. ומה היא עושה? כלום. היא לא לומדת, לא עובדת. היא הפסיקה את זה והפסיקה את זה. חופשת מחלה. חופשות מחלה זה לאנשים דכאוניים. כאלה שאין להם כוח פתאום לקום בבוקר, אז הם צריכים לקחת הפסקה מהחיים שלהם וקצת לנוח. אני לא אומר את זה ברע, זה פשוט המצב, רק מתוך ערות לניואנסים לשוניים אני פתאום שם לב.

ואז השלישי, שהוא מותק של בנאדם, הכרתי אותו אי שם כשהייתי ילד, הוא הגיע ליומולדת אחרת וסיפר שהוא הולך למטפלת שלו, מתי, אתמול, באזור שמונה וחצי בערב, של יום שישי, למה, כי היא מטורפת ובמה הוא הולך לטפל, בחוסר השמחה הכרוני שלו.

כל אחד יש לו את הביטוי למחלה שלו.

והעיר הזאת, היא מלאה באינסוף דכאוניים ודכאוניות

אני לא אחד מהם