מה שאפשר לראות אפשר לנהל

מה שאפשר לשיים אפשר לתקוף

היום קרו כמה דברים

נפגשתי עם הבנאדם שהמציא את המונח אירוטיקה חברתית. אני די אוהב אותו. ישבנו לנו 10-15 דקות ופטפטנו על המונח, כשסיפרתי לו שעשיתי את זה בלעדיו ואף סיפרתי לו את הסיפור שלי על זה. מצידי לימדתי אותו מילה חדשה בהיות העברית לא שפת האם שלו. לימדתי אותו את המילה שיום והצעתי לו שאם התלמידים מתקשים שיציע להם את המילה naming בתור תחליף. הוא חמוד, כי הוא שאל אותי אם שיום הוא מטבע עובר לסוחר כי הוא חושש וכבר קרה לו שסטודנטים רואים במונחים מסובכים כאקט של אלימות סימבולית (אלימות שאין בה אלימות פיזית- מוכר לכם? הרי לכם המונח).

אז הוא עושה על זה סמינר.

גם התקבלתי לעוד עבודה, מסודרת הרבה יותר מזו שזה עתה התחלתי. רציתי לראות איך היא תסתדר לי בסמסטר השני והייתי סקפטי, אבל אמא שלי נתנה לי פרספקטיבה מעט שונה על הנושא והשיבה רוח למפרשיי.

חוץ מזה התחלתי לחקור בעניין תואר שני. עוד רבה לי הדרך, והדברים אולי לא יהיו כה קלים, אבל כמו שכבר אמרתי- רק מה שרואים אפשר לנהל- אז לפחות עכשיו אני מחובר למציאות , לפחות ברמה המספרית שלה- אני יודע מה נדרש ממני. זה לא הופך את התחושה שלי לקלה יותר, מצבי בלימודים בינוני בלבד, אך לפחות אני בטוח שאיני שוגה באשליות- אז ניתן לומר שאני לפחות יכול להכריז על אופטימיות זהירה.

חוץ מזה, יום ארוך עבר על כוחותיי. קמתי מוקדם שלא כהרגלי והלכתי לראיון. משם הלכתי לאוני' ולמדתי דבר או שניים לגבי עתידי. שלוש- אני הולך לעבוד עכשיו ומשם אני הולך לפגישה חשובה. יום ארוך. סבלנותי אינה רבה, אני צריך להתפקס וליצור לי משאביי אנרגיה פנימיים כי אוכל לא יעזור לי יותר.

אמא שלי גאה בי. היא אמרה לי את זה כשסיפרתי לה על מאורעותיי האחרונים. היא גאה בי וזה מה שחשוב.

לא לשכוח: אני עומד עכשיו בהשלכות של הבחירות שלי  מהשבועות האחרונים. כמו כן, אני מתמודד עכשיו עם השלכות קשיי הלמידה והריכוז שלי. זה הוא זה ואני שבע רצון. לא אמת- מקום לעמוד בו.
זה הוא זה ואני שבע רצון