את חשבונות הנפש שלי אני עושה לפני השינה. אני לא מחכה ליום כיפור.

אני עושה אותם לפני השינה בערך אחת ליום יומיים.

זה לא פשוט חשבונות נפש יומיים כאלה, זה די שם אותכם במקום ולא תמיד מקום נעים.

אני הרבה לבד, שזה אומר שאין אנשים איתי (תחושה מתמדת כזו שמלווה אותי), אבל הרבה מאד אנשים מוכנים לתת לי מהזמן שלהם ומהקשרים שלהם כדי שאני אצליח לעשות את מה שאמרתי להם שאני מתכנן, השאלה היא מה חסר בי ובמה שאני עושה?

יש לי כל מיני פגישות. חלקן נועדו לקדם מהלך של להביא כסף לארגון שאני מקים וחלקן נועדו בשביל לפתוח לי נתיבים חדשים. הרבה מאד פגישות אני מקיים ונתיבים נפתחים, אני שם לב, אך כסף לא מגיע. זה משהו רפיטטיבי, אני זקוק למישהו שיראה את זה וייעץ לי. אבל יותר מזה, אני מקווה שיהיה אדם שפשוט יעזור לי בזה ויהיה יחד איתי.

כנראה שאני לא מתאים כרגע לזוגיות. זה לא אומר שאני לא רוצה, אני עדיין מתלהב מלהכיר נשים חדשות ומעניינות ושאני תקוע במקומות שונים ביני לבין עצמי בלי קשר אליהן. הרבה פעמים אני מתבייש להיות במקום שאני, מתבייש, וזה די תוקע אותי.

לא מזמן התחלתי לחשוב על מושג שנקרא "משבר גיל השלושים" ואני חושב שאני שם, למרות שאני מסרב להיות תקוע ומחוייב להיות בתנועה קדימה...

ראיתי כמה ראיונות של סטיב ג'ובס שמת לפני יומיים שלושה. כל כך הרבה חזון היה לו, היה פשוט מרגש לראות את זה.

שאלתי את עצמי, בעקבות מה שהוא אמר בסטנפורד, האם אני אוהב את מה שאני הולך לעשות מחר- ואמרתי לעצמי כן.