| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 1/2005
ישו והאלימות רוקדים בגשם
1- כשאין מטריה נרטבים.
2- כשרצים אל תוך אגם מים בככר אנטין ומדמיינים שאתה ישו נרטבים.
3- כשלוקחים מצלמה ביום גשום אפשר לצלם ברד, אוטו נושם, מדרכה זורמת ואיש זקן עם זקן ארוך ארוך.
4- כששולחים לבעל אתר את האמירה שלי על מודיעין הוא אומר שהוא יפרסם אותה. כשהוא נמצא במקרה בארץ בכנס של מתכנני ערים אז אפשר ללכת ללחוץ לו את היד. אז הולכים.
5- שיהיה ברור: החיילת והאל"מ- אולי היא משקרת ואולי הוא משקר, אבל הנה מה שחשוב- הוא ניצל את שררתו עליה; האפשרויות שפתוחות בפניו הן עצומות, בין אם הסכימה או לא היה אסור לו בכלל להתקרב אליה, רק בגלל שהוא יכול.
6- אלימות סימבולית- בפעם הקודמת דייקתי רק במעט בהגדרה שלי את זה. אלימות סימבולית היא גם ההסכמה של הקורבן/הנחקר/הנפגע להשתתף במשחק של הצד השני. הנה למשל היום, רציתי לצלם איזה ילדון ערס שישב עם חברים שלו במושב האחורי. היה לו מין פרצוף שדרש פאפארצי מצידי. הסתרתי את המצלמה וכיוונתי אבל בסוף לא צילמתי.
בראש שלי תיארתי אותו מתעצבן ומרים עלי את חברים שלו. זו אלימות סימבולית- הויתור ההתחלתי שלי, זו האלימות. תארו לכם כמה פעמים עשיתם לעצמכם, דיסקוולופיקציה, שאתם לא מספיק טובים, שאתם לא ראויים; ואמרתם לעצמכם למשל שזה לא מעניין אתכם או שאין סיכוי שתצליחו.
ככה זה עובד- שלילה עצמית בטוענות של אי יכולת, אי רצון ודומיהם. אז במקרה כזה דעו שאתם קורבנות של אלימות סימבולית- ולא קורבנות של עצמכם- אלא קורבנות של משחק ש"אנשים חזקים" כפו עליכם. איך יוצאים מאלימות סימבולית?
א- כמו תמיד- נותנים לה שם, מצהירים עליה. וזה קל, יש המון אינדיקטורים- אחד שממש קופץ הוא האמירה- אני לא טוב מספיק בשביל זה.
ב- לא לשחק את המשחק. ליזום, ללכת, לעשות (על אף השיחות של "אני אכשל אם אנסה"), להפריע, לצעוק, להתמרד, לזעוק, לשתף אחרים. במילים אחרות- לצאת מהעתיד הצפוי הכמעט וודאי של המשך חייכם בתחום הזה.
*במקרה האל"מ והחיילת- נחשו מי סבל מאלימות סימבולית? אפילו ה"כן" שלה, אם היה, נעשה תחת השפעה של אלימות שכזו.
**אם יש לכם ביקורת על הצבא צאו ממנה, זה לא הצבא אשם, זה כל מוסד בו יש בכירים וכפופים, כל מוסד, כל ארגון, כל דגם חברתי של היררכיה.
***תמונות בלילה, אולי מחר מתישהו.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
