| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 1/2005
היום יש לאמא שלי יומולדת. 1948. 57.
היום קרו כמה דברים. הילדים היו היום בנוכחות מלאה ודווקא היום הצלחתי לגעת בכולם באופן שסיפק אותי, על אף שמצבה של הילדונת החמודה משעה ראשונה, הבנתי שהוא עוד יותר גרוע ממה שחשבתי קודם. החיברות שלה בנוגע לתהליך הלימוד קטסטרופלי, היא חיה בתוך האשמות של המערכת החוצה ובשום צורה לא מסתכלת כיצד היא אחראית למצב גם כן (לא שאני מאשים חלילה) ובנוסף, חיה בתוך תחושה מתמדת שלא מבינים אותה. זה אבסורד נוראי וחבל מאד ועצוב מאד.
משם הלכתי לפגוש את אמא ולעשות לה יומולדת במסעדת דגים.
האוכל היה ממש טוב ואפילו בלעתי עצם.
קמתי מהשולחן מהר והלכתי במהירות לכיוון השירותים. לא חשבתיהרבה אבל ידעתי ששם מקומי.
הגעתי לאסלה, ירדתי על ארבע והבאתי לקיום את היכולת שלי להקיא.
אז התחלתי, אבל לא הקאתי, אבל זה הספיק לעצם על מנת לחזור מעלה אל תוך חלל פי כדי שארק אותה החוצה.
אז אתם שואלים איזו יכולת יש לי להקיא, האם אני אדם מקיא?
לא. אבל זה לא מונע ממני להיות יכול להקיא מבחירה, אין לדעת מתי אטרך את זה. :)
זה נשמע קצת מוזר ומטורף כשאני כותב את זה, ואף פעם לא תירגלתי את זה קודם, אבל זה ככה.
סופסוף כיף לנו ביחד, אנחנו מדברים ואני תומך בה, והיא תומכת בי, ואפשר גם להיות בשקט, ולתכנן דברים. אולי.
המבחנים בפתח יוזף בשטח והבוחנים במתח.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
