א-

בסוף, אתם לא יודעים את מי תפגשו במקרה, אבל ממש במקרה.

אתם לא יכולים לדמיין שסיפור החיים שלכם, אם תספרו אותו לאדם מסוים, יפול אצלו על אזניים קשובות ויכניס אותו לשוק בגלל שהסיפור שלכם מתכתב עם החיים שלו והתובנות שלכם זה בדיוק מה שהוא חיפש לשמוע כל כך הרבה זמן. אתם לא יכולים לדעת שהרעב שלו יכולל אצלכם את הרצון לשמוע עוד ממנו ואת הרצון לספר את עצמכם לאוזניו.

ב-

אחד הדברים שגברים מלמדים את ילדיהם זה אכזריות.

ולא בקטע של אכזריות של רוע צרוף אלא את אכזריות החיים, את הלשמור על עצמך, את הלדעת להעיף ממך את מה שרע לך, את הלהתנתק, את הלעשות מה שנכון למרות שקשה למרות שזה לא בטבע שלכם.

אני עוד אכתוב על אכזריות וחשיבותה לחיינו, ובאריכות אני מקווה.

אכזריות אני מתכוון כמו לדעת איך להשתמש בסכין ממש חדה כדי לחתוך, כמו לחתוך איבר עם נמק פן ימות הגוף, לחתוך אדם מהחיים, להתנתק.

בתור אחד שאבין לא לימד אותו אכזריות בגיל צעיר אני חושב שלמדתי אכזריות בכל זאת, בגיל מבוגר יותר אבל במנות מרוכזות מאז שהייתי איתו בקשר בשנתיים האחרונות. עוד לא למדתי להעיף אותו ממני, איני יודע אם זה בכלל אפשרי. אבל מה שכן, מצאתי את עצמי מדבר עם אנשים על ה- Virtue שבאכזריות.

ג-

הגעתי למסקנה שאני בנקודת שבר בכל מה שנוגע להגדרה המקצועית שלי. הבנתי שזה שאנשים לא מצליחים להכניס אותי לקוביה בכל מה שנוגע לאיך לעבוד איתי (להעסיק אותי) תוקע אותי חזק למרות שאין שום ספק בנוגע להבנה ולמקצועיות שלי, אנשים פשוט לא יודעים איך לאכול את הקורות חיים שלי.

המחשבה הראשונה שלי בתחום היתה שאני צריך מאמן עיסקי שיעזור לי ללטש את הפוזישן שלי אבל אז החלטתי להתחכם ולמצוא את החברים שלי שיכולים לעשות את זה, חשבתי על רני.

ד- לאחרונה אני יוצא לדייטים. זוכרים את עניין הרטט שאני מדבר עליו פה בבלוג שלי?

מסתבר שככל שמתבגרים (ואני חווה את זה עכשיו), עניין הרטט נהיה יותר ויותר מובחן, או שהוא ישנו או שהוא אינו.