אחת, היום יום שלישי ואני פשוט לא רוצה. אני פשוט לא רוצה.
שתיים, חוץ מזה, כבר מאתמול בלילה כואבת לי הבטן ונראה לי שאכלתי אתמול משהו יותר מדי וזו הסיבה.
שלוש, נראה לי שבחודשיים שלושה האחרונים אני משתולל עם הלחם, וחוץ מזה שראיתי שהבטן שלי גדלה, טוב לא למימדים של פעם, אני חושב, אני בטוח, שאני משתולל עם עוד כמה דברים שעלולים להחזיר את המצב לקדמותו טרום המסע. אני לא יכול להרשות את זה.
ארבע, המצב בעבודה מעט לא נעים. הבחורה מתכננת לעזוב תוך חודש היא סיפרה לי. הבוס קצת מצוברח. הבוס היותר גדול התחיל להתיישב במשרד לשם שינוי, מחלק הוראות כאילו הוא איזה אל"מ ואנחנו החיילות.
חמש, בעקבות ארבע נוסח לי היטב בדיוק על מה אני ארצה לאמן מנהלים וצוותים ביחסים ובתקשורת. העניין הוא שמנהלים לעתים לא יודעים לנהל והם מביאים את הצדדים ה"ביתיים" שלהם מהבית בזמן שראוי להסתכל על דברים אחרת ולעורר דיון, בכל רמה שנבחרת ע"מ לגבש בהירות. חוץ מזה, יחסי אנוש זה דבר שלא כולם יודעים ותמיד אפשר לגדול בתחום הזה.
שש, הבטן שלי נרגעה. מזל שיש לי עיתון הארץ שיעביר לי את הדקות.
שבע, קר בחוץ, לא בזין שלי להתלבש ולצאת. הייתי מעדיף לשבת בבית ולשקוע בחומרים לקראת יום שני.
שמונה, ישנתי הלילה ערום. כבר חודשים לא עשיתי את זה, שכחתי כמה זה טוב וראוי. זה כמו לתת לעצמך מתנה.
תשע, הפרחים במרפסת כל כך פורחים, הם כנראה אוהבים את הקור.
עשר, המחמאה של אתמול אמרה לי שאני איש של נשים, שאני מחובר לצד הנשי שלי, שזה כמו להיות עם אשה, שזה מאד מושך נשים, גבר כזה.

לקחת דברים טובים (מנשים), לאנטגרייט אותם בצורה המתאימה, ולצאת בחוץ.
ועוד משהו לסיום, החבר שלי קנה אותה אתמול. טוב זה טריויאלי. אנחנו כל כך דומים. זה די מדהים.