נפרדנו אתמול אחד מהשנייה.

נפגשנו אחרי שעה וחצי בטלפון, הסברתי לה לעומק את ההבדלים בינינו.

שנינו מאד רצינו להיות ביחד אבל הפערים התפיסתיים שלנו ומה אנחנו רוצים מהחיים, ומאיפה אנחנו באים ולאן אנחנו הולכים, כל אלה היו פשוט בלתי ניתנים לגישור.

לקחתי אותה מהאוטובוס, הלכנו להסתובב בדיזנגוף ואז בסנטר ואז נסענו לים של יפו. שם בשניות האחרונות של השקיעה היא שאלה אותי אם אני רואה איזושהי דרך שבה נוכל להיות מאושרים יחד. אמרתי לה שלא.

קיבלנו את זה יחד.

התחבקנו קצת והתנשקנו עוד קצת.

בדרך לשם, על האופנוע, נפרדתי ממנה בראש בהשלמה.

וכל השיחה שלנו מול השמש הנעלמת היתה בהשלמה גמורה.

שמחנו והיינו עצובים. אבל ידענו שלא נועדנו להיות יחד, זה היה פשוט בלתי אפשרי.

לקחתי אותה לאוטובוס ואז לפני שנפרדתי ממנה חיבקתי אותה חזק חזק ודקה ארוכה, מכל הלב ובכל האהבה,

היא אמרה לי שהיה לה כיף והלכה לדרכה.

למדתי מהיחסים איתה מה זה להגיד את כל מה שיש על הלב עד הסוף. היא לקחה אותי צעד אחד קדימה מאיפה שהייתי עד היום.

היא לא הסתירה והיתה הכי כנה כל הזמן.

למדתי ממנה ללכת צעד אחד נוסף.