אתמול התחלתי את הדיאטה שלי מחדש.
זה התחיל עם סלט ושתי פרוסות לחם קל בבוקר. מנה יפה של אורז עם אפונים בצהריים, דיאט פטל תוך כדי (בארוחות)  וסלט טונה ומרק בערב. אה, כן, גם שתי ביצים קשות.
דיאטה היא סוג של אימון. אני אשקר אם אומר שזהו אימון שקשה לי, את האימון שלי במשמעת עשיתי כבר בפעם הקודמת. עכשיו הדברים מתחילים לחזור אלי... הלפתוח את המקרר ולא לגעת בכלום, הלראות את הגלידה ולא לגעת, הפירות שהם כמו פיצוי-במנות קטנות בלבד... הבטן שלי היתה באפטרשוק של שלשום. לא אכלתי הרבה, לא יצאתי מהבית, לא עשיתי הרבה, אבל דיברתי עם הרבה אנשים.

היום לעומת זאת, התחלתי עם שני סנדויצ'ים של לחם קל עם חומוס, כרוב חמוץ וביצה קשה בבוקר. למרבה ההפתעה זה החזיק אותי עד שתיים בערך... טוב, האמת שהייתי רעב, אבל לא לקחתי לי עוד אוכל כשיצאתי מהבית. זה היה אדיוטי. אז כשהגעתי לעבודה, אחרי חצי יום בחוץ (שכלל גם אימון מוחי של 4 שעות- דבר מרעיב לכשעצמו) ועוד שעה של עבודה פירגנתי לי סלט ירקות עם פסטה.
הרג אותי שזה עלה לי 15 שקל, כשבעצם, אילו הייתי מכין את זה לעצמי זה היה עולה 5 שקלים, אולי שישה.
אז הגעתי הביתה רעב שוב. ארוחת ערב מוקדמת (רמז לבאות...) כללה סלט טונה שהכנתי עם בצל ומלפפון חמוץ, חומוס עם חומוסים ברוטב לימון ושמן זית ולבסוף, המרק, כן, זה מאתמול שהוקרם ונעשה עסיסי. התמלאתי לאללה.

לדיאטה שלי יש יתרון וחיסרון. היא עולה יותר. והיא עולה פחות.
היא עולה יותר כי הלחם יקר יותר, בין עשר לשניים עשר שקלים ללחם קל או מחיטה מלאה. בנוסף, הטונה לא הכי זולה, אבל היא הפחותה שבדאגותיי. שלישית, עתה משהתחלתי, אין יותר פלאפל ושאר ממבו ג'מבו בעשרה שקלים, הארוחות האהובות עלי ביותר, דבר שכמו היום, יצריך ממני לקנות סלטים וכדומה במחיר מצחיק.
שנית, היא עולה פחות, למה? כי אני לא אוכל פלאפלים בחוץ יותר, לא קונה לי ארטיקים שאני מפרגן לעצמי (רק ארטיקים מסוג מטרה, העגולים האלה), לבטח לא קונה שוקולדים או סוכריות בשקל (פעם אני עוד אכתוב פוסט על הסוכריות בשקל שצצו בכל פינת רחוב, האהובות עלי), דברים כאלו מאלצים אותי להכין את האוכל שלי בבית.

זול יותר או יקר יותר? אין לי מושג. העיקר הבריאות. (ואיך שמרגישים).

גם הפעם התחלתי לכתוב מה אני מכניס לפה. התחלתי לי ברשימה הזו...
בפעם הראשונה שעשיתי את זה גיליתי את נפלאות הירידה במשקל. הוא לא היה מטרתי בכלל, אבל אני חייב להודות שנהניתי ממנו, בעיקר כי הוא היה המדד (הרוחני והרוחני בלבד) להצלחה שלי לחזור לקו הבריאות. קו הבריאות שלי נקטע, וזה דבר שאף פעם לא סיפרתי כאן כי יום אחד, אחרי כל מיני דברים שקרו לי, דבר אחד ספציפי, שיש לי שומנים בדם ושתפקודי הכבד שלי לא אמורים להיות ברמה הזו. הרמות שלי היו כפולות מהמותר, זה היה כמעט מפחיד. הבנתי שאני עומד בפני מהפכה צרפתית, רק שלא ידעתי בהתחלה כלום. בערך שלושה שבועות הייתי מבוהל (לפני הדיאטנית), אכלתי שלוש ארוחות ביום ומים. לא נגעתי בשום צורה של לחם וכמויות השמן והשומן שהכנסתי לגוף היו מזעריות. אחרי הפגישה שלי איתה הדברים התבהרו לי והתחלתי לצעוד במסע לקראת.
הירידה במשקל התחילה להופיע, קיבלתי את זה כסימן טוב, אבל לא ידעתי כלום על השומנים והכבד, הייתי צריך להתמיד חודשיים שלושה, אז התמדתי שבעה חודשים, מפברואר עד ספטמבר כמדומני. האמת שקצת קודם כבר הרשיתי לעצמישוקולד פה ושם ועוד שאר מטעמים, אבל משום מה נמשכה ירידת המשקל שלי. אמרו לי שאני צריך להפסיק אותה. אז כמו שאני עושה במצבים אחרים, הפסקתי אותה בכח. האמת שהיתה לי בעיה כשאמרו לי שאני צריך לאכול יותר. לא היתה פעם אחת שהייתי רעב ושלא השבעתי את עצמי. כתוצאה מזה, התרגלתי לאכול פחות, ופתאום לא יכולתי, ולא רציתי לאכול יותר ממה שהגוף שלי ביקש. אז בעדינות בעדינות, נתתי עוד קצת בשוקולד. אם כבר לפנק...

הפעם זה לא מסע, הפעם אני חושב שהכל בסדר. לא שבדקתי את דמי בחודשים האחרונים, אבל הבטן שלי נהייתה מדד. ולפעמים אני דואג ממדדים שליליים, אז אני אתחיל... וכמו שאומרים- נראה כבר. אין כמו אימון מנטלי להעצמת החוויה.