| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2003
 מנועי אהבה והבלוג הזה
פעם הייתי מנוי לכל האתרים האלה, הדייט היהודי, הקופיד, החברה, הבליינדדייט, התפוז ובטח עוד כמה ששכחתי. יצאו לי כמה דייטים משם.
אבל קרה לי עוד משהו... התחלתי להיות אחד שמחכה להודעות, שמחכה למסרים, שכותב להרבה אחרות, שהולך להסתכל בבוסתן של המנועים ולחפש פירות יפים (יפות), זה שם אותי בהמתנה, בציפייה, הייתי עושה שינוים בכרטיס שלי ובודק השלכות. זה היה מפעיל אותי.
יום אחד הכרתי מישהי, ג'סיקה, היא אמריקאית וגרה בדלאוור, אספר לכם עליה בהמשך, היה לנו רומן, בעקבות הרומן הזה, כדי לשמור לה אמונים, מחקתי את עצמי מכל השדות האלה... היתה לזה הרגשה מיוחדת שלא יכולתי לצפות- שחרור. הייתי משוחרר וחופשי. פתאום לא חיכיתי יותר. זה כמו הSMS שהתנתקתי ממנו (לחצי שנה)פתאום צנח לי חשבון הטלפון בחמישים שקל, לא יכולתי לענות, והייתי משתמש באיציק או בשאר קומבינות כדי להתמודד. רוב הזמן פשוט לא הייתי עונה, וזה היה משחרר גם.
אני שונא להיות כבול לדברים כאלה. הדבר היחידי שאני מוכן להיות כבול על פיו הוא אהבה (מבחירה). מה שמשעבד אותי ראוי לכתישה, לשחיטה, אני אוהב לשחוט פרות קדושות, זה המוטו שלי. אף מחשבה לא קדושה, לאף מחשבה אין חיסיון או מגן מביקורת.
אני חושב שהמצב עם הבלוג הזה שלי הוא דומה. פתחתי אותו רק אתמול ופתאום אני כותב וכותב וכותב, לא בהכרח כי אני "צריך" את זה, אבל כן, זה נהיה מין צורך שכזה, וכמובן הקאונטר דופק, אתם יודעים, אני חש השתעבדות... האם זה צורך להיות מפורסם? כבר יש לי שניים שלושה אתרים, כבר נכנסו לאתרים שלי אנשים רבים, כבר קיבלתי מחמאות, מה זה האינטרנט הזה ? למה לי פוליטיקה עכשיו?
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
