| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2003
זיונים מציצות ושאר שיתופי פעולה
כמו כל דבר אחר שקורה לי בחיים, כשאני בסביבה חדשה אני לומד אותה. אם אני במקום חדש, אני הולך לטייל, כשאני שם מערכת הפעלה חדשה, אני לוחץ על כל הכפתורים, כשאני נוהג, אני חוקר, כשאני חושב, אני מחפש את המנוע שמאחורי. היום החלטתי שבגלל שזה היום השני שלי כאן ובגלל שאני בטריטוריה לא מוכרת, נלך לדף הבית ונראה על מה אנשים כותבים, נראה לאן אפשר להגיע. אז הגעתי לבלוג של דן תורן, ועברתי אצל הסוררת ואצל עוד פרימדונה עם דרישות.... אני לא יודע מה אתכם, כן, שמתי אותה במועדפים שלי, אבל די נגעלתי, היצר הזה לספר כמה שהוא זיין אותי ומצץ לי ושתה וניסה לאלף אותי ותקע אותי ועשה לי את זה וגמרתי ובעטתי וזיין אותי שוב ושוב ושוב עד שלא יכולתי יותר להוציא מילה אחת מהכוס שלי ואז הוא תקע אותי בתחת, "מיי אס" שוב ושוב--- ואז זרקתי אותו כי אי אפשר לאלף את הסוררת-תפסת? יא כלב?!
אז יש לי דבר אחד להגיד- את קטנה וחלשה שמתה לקבל אהבה.
אני לא מבין את האנשים האלה שחייבים לשחק בכח כדי להרגיש. בעצם אני כן מבין, האנשים האלה שצריכים ריגושים חזקים מאד כדי להגיע אל תוך עצמם, להרגיש שהם חיים, שהם בחיים. כל כך חבל. מה שכן, אנשים כאלה מניעים את הבלוגסטייל הזה שכאן.
פעם הייתי נכנס לפורום פנטזיות מיניות בתפוז, היה שם מאד מעניין, הייתי נכנס והייתי קורא הכל, הסיפורים היו עסיסיים, טעימים, הייתי יכול לדמיין אותם. הם לא חסכו שם בתיאורים. פעם חשבתי לנסות לכתוב ככה, אבל לא כל כך הצלחתי, אז ויתרתי, יום אחד זה פשוט עבר לי...
האמת שאני מתלבט אם לחשוף את שמי האמיתי, אולי גם להוסיף תמונה שלי. מה יש לי להסתיר?
כל אחד כותב פה על החיים שלו, על הזיונים שלו, על הבגידות ואהבות והכשלונות והכאבים, אבל את השם לא חושפים... איפה ההגיון שבזה? מישהו כבר אמר (בראש העמוד) שהחיים זה כאן- האם החיים נמצאים מאחורי כינוי אינטרנטי? למה אנחנו צריכים פיירוול מהחיים?
אין לנו מספיק כאלה??
(פרטי: אה, התפתחות מעניינת, אני צופה שינויים בקרוב)
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
