| 8/2003
יעל
היום אני הולך לפגוש מישהי.קוראים לה יעל. שירתתי איתה בצבא. העברנו שעות ביחד, בשיחות, לא היה לה כל כך טוב ביחידה....
מתישהו כבר לא ראיתי אותה, אתם יודעים איך זה בצבא, היא עברה יחידה או משהו כזה... אני השתחררתי ושכחתי ממנה לגמרי. עבר המון זמן מאז. לפני שבוע אני הולך עם חבר שלי למולי בלומס ברח' הירקון, אני מת על הפאב הזה, אני בכלל אוהב אירים. פתאום היא נכנסת עם כמה חברים שלה, אני פוער את הפה והיא מחייכת אלי, לוקח לה שנייה להיזכר בשם שלי והיא באה ומחבקת אותי, איזה כיף. היא באה עם עוד חברה ועוד שני חברים. הייתי בטוח שאחד מהם הוא חבר שלה- איך שהיא הסתכלה עליו וכו'. היא אחת כזו שיש לה חברים . אחד הולך, השני בא, זו היתה התחושה שלי.
המשכתי לשבת עם חבר שלי, דיברנו עליה קצת והמשכנו בעניינינו. כשרמנו ללכת, הלכתי להגיד לה שלום- היא היתה מאד חמודה... היא אמרה- טוב, בוא קח את הטלפון שלי, לא ציפיתי שהיא תגיד את זה אבל היא אמרה את זה.
טוב, ידעתי שאני הולך להתקשר אליה, גם ככה יש לה חבר, ואני, אין לי עניינים עם בחורות תפוסות- בטח שלא היא.
אחרי כמה ימים התקשרתי- אמא שלה ענתה ואמרה שהיא מתקלחת, אמרתי לה לומר לה שתתקשר לטלפון שעל המסך. היא לא התקשרה. אחרי כמה ימים התקשרתי שוב, היא שמחה לשמוע אותי ואמרה שלא התקשרה, פשוט כי אין לה שיחה מזוהה. שמחתי.
היא סיפרה לי שההורים שלה בחו"ל ושהיא ישנה אצל חברה כדי לא להיות לבד בבית, קבענו להיפגש, אני היא וחברה שלה בחוף גורדון, הייתי בדרך חזרה הביתה משיעור בלט והיא קפצה לי עם ההצעה הזו. שמחתי.
היינו שם, חשבתי שזו תהיה מסיבה, אבל זה היה ריקודי עם. בהתחלה, כשחיכיתי לה, לא הבנתי מה הקטע, אבל כשהייתי איתן הריקודים היו הרבה יותר יפים, היו שם כמה בנים וכמה בנות שהצליחו להגניב אותי על ריקודי עם, הם רקדו במרץ, בקצב, בסקסיות, היה מדליק, ואני, מתלהב בקלות.
הלכנו להסתובב קצת אחר כך, לא לפני שגם אני התנסיתי קצת בשורות, ריקודים איריים ואפילו במעגל...
היה מדליק.
היום התקשרתי אליה כבר שוב, היא היתה אצל החברה שלה, הצעתי לה להפגש, היא אמרה טוב, ושאלה עם גם חברתה תצטרף, הצעתי שלא. אני בא אליה, בשבע.
המצב שלי הוא שאני מעוניין, אני רוצה, היא חמודה, היא יפה, היא אינטליגנטית ומבינה עניין. אני לא רוצה להראות עניין מיידי, הרבה פעמים כשאני עושה את זה , זה לא יוצא, הן נרתעות.
בשביל להיות הוגן, אני חייב לומר שיש סכוי שהיא כבר שמה לב לאילושהן אותות ממני. אין לי בעיות להסתר דברים. העניין איתי הוא שכשאני חושב, אפשר לראות את זה מיד על המצח שלי. וכמו שקוראים לבלוג שלי- הנדסת המחשבה- אני יודע מתי אני חושב ואחרים גם יודעים מתי אני חושב, אני פתוח כמו ספר, לפחות אני משתדל להיות. כשאני לא, אני עושה מאמץ להיות.
בקיצור, נראה לאן זה ילך, אני מעדיף להתקרב קודם לפני מהלך, ליצור בטחון, ליצור יחסים, תמיד אפשר לעשות צעד קדימה, אלהים עדי שאין לי בעיות בשטח הזה.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
