אחד הדברים שאני עושה בחיים שלי בחודשים האחרונים זה להגדיר מחדש-
טבואים- מסכים או לא מסכים להכלילם בחיי.
אחד הדברים שקורצים לי יותר הוא הצורך לדבר על הכל.
אם פעם הייתי שוחט פרות קדושות, היום אני שוחט עדרים של פרות.
הדברים האלו עולים לי בעוד אני לומד למבחן חדש שיש לי ביום ששי הקרוב.
באלבומו האחרון של סטינג יש שיר ששמו אלבום חיי. בשמיעה ראשונה, כמו כל הדיסק הזה זה שיר בינוני. אבל כמו אלכוהול, יש יאמרו בירה, יש יאמרו משקאות אניס למיניהם (עארק, סמבוקה, סאקי וכו'), גם הדיסק הזה, בעיקר הדיסק הזה, השיר הזה הוא טעם נרכש. וטעם נרכש הגורם לתחושת רוגע. הוא מספר שם על פינות בחיי בנאדם כדפים בספר ובעוד אני לומד למבחן הזה, שיעזור לי גם באמירה שלי במגדר שאותה אני צריך להגיש עם תחילת סמסטר ב', כמו השיר הזה, כך התואר הזה, הוא הספר של חיי, דה בוק אוף מיי לייף, הסמינר של החיים שלי  .