בשבועיים שלושה האחרונים לא הייתי מסוגל

הן פשוט היו בנסיגה

זה כאילו ערפל, ערפל מחשבתי, חוסר מודעות עם ניצוצות של בזיק.
גם הייתי עסוק בדברים אחרים. התמסרתי ללימודים ולכתיבה שלי.

עכשיו הייתי בשירותים. תמיד בשירותים זה קורה לי- ההוויה והחוויה מתאחדים לי שם- גם אם זה שירותים ציבוריים. קלטתי שכל מה שעשיתי בחודשיים שלושה האחרונים כאילו נשכח.

והמודעות שלי לגבי זה לא הייתה.

הבנתי שגם בהתמסרות יש עצב.

אבל ההתמסרות לא אשמה. זו השיכחה שמתעוררת לי בכל פעם בשירותים הציבוריים של הקומה