| 8/2003
טעם של עוד
היתה לנו פגישה שנייה לי ולא'. באתי לקחת אותה, תיכננו ללכת לים ובדיוק חבר שלי יואב מתקשר. שאל אם בא לנו ללכת לאייס בלילנבלום...חשבנו על זה שתי דקות, א' זרמה מצויין (כהרגלה, אם יורשה לי לציין) וחזרנו אליו ואמרנו שנתראה איתו כבר שם.
כבר תיכננתי כיוון נסיעה... והלכתי והחנתי ב.... הלכנו לכיוון שינקין, הייתי רעב, הלכנו ודיברנו והתחבקנו והתנשקנו והלכנו ואכחתי נקניקייה טעימה והיה מאד כיף ובערך בזמן המיועד התחלנו ללכת לכיוון היעד- האוטו, רק שפתאום התחוור לי שהאוטו לא בלילנלום אלא בלינקולן ושתקפה אותי אמנזיה קלה ושלא היה לי מושג איפה זה... אז שאלו שתי בנות והן החווינו אותנו ומסתבר שהלכנו כבר שם.
מה שקרה בין לבין זה שאחרי שגמרתי את הנקניקייה הלכנו לנחלת בנימין שהיתה נפלאה ויפה, היתה מוזיקה מאחד הבתים ששמעו בקול הרחוב, ואז הלכנו גם באלנבי ודמיינו שאנחנו במנהטן. מצאנו בדיוק את פינות הרחוב שבהן נשים את תחנות הסאבווי של רח' ברודווי שבתל אביב יהיה אלנבי מחובר עם בן-יהודה שיוצר את הרחוב הארוך והאלכסוני של מנהטן. היה מדליק. עצרנו ליד בית הכנסת הגדול באלנבי והתפעלנו מהגודל שלו ואז כשחזרנו לכיוון האוטו חזרנו בשדרות רוטשילד הממש מושלמות פשוט נפלאות לכיוון האוטו, בקיצור, חיש מהר הלכנו ליהודה הלוי ופתאום קלטתי איפה אני ולאן צריך ללכת והגענו...היה לפני חצות אז נכנסנו פנימה בחינם והתיישבנו על ספת בית זונות מטורפת, די נשענתי עליה, והיא במגע הקסמים שלי נגעה בי שרציתי להירדם לה בידיים. אח"כ עשיתי לה מסאז' וגם היא נמסה לי גם בידיים... היה פשוט מצויין.
סופסוף חבר שלי הגיע, עם חבורה של 4 בנות... מרשים.
בכל אופן האייס לא היה בשבילי, פיק-אפ-דאנס-בר מטורף שממש לא הרשים אותי, לא אהבתי את הבשר שהלך שם, הכוסיות כל כך לא עיניינו אותי, רק א' עניינה אותי וגם המוזיקה לא היתה משהו. בכל אופן הוא הגיע והלכנו לרקוד ומהר מאד השתלבתי עם המוזיקה. היה לי כיף, רקדתי עם א' ועם יואב עם הידידה שלו מקנדה וכרגיל התחלתי לעשות שיחות נפש איתו באמצע הרחבה. אני והוא אוהבים אחד את השני מאד ואין מקוצות לא טובים לשיחות שלנו, כל מקום מתאים לנו. שאלתי אותו אם הוא והיא, והוא אמר שהיא רוצה והוא לא, היא חוזרת מחרתיים לקנדה ושלפני יומיים הם היו במיטה והוא רצה אבל היא לא ועכשיו היא רוצה והוא לא... הוא אמר שאו שהיא במחזור כמו היא טוענת או שהיא לא מרגישה נוח עם הגוף שלה. אני חושב שאין דבר יותר מדכא לבנים מבנות שלא שלמות עם איך שהן נראות.רבאק, אנחנו חושבים שאתן נראות מצוין גם כשאתן מרגישות הכי זיפט. בכל אופן, כבר לא רציתי להיות שם, הכוסיות לא היו בשבילי וגם החברות של יואב לא עיניינוני. המשכתי לרקוד ויואב ניגש- שאלתי אותו מה נשמע, הוא אמר אחלה. דפקתי לו מבט, והוא שאל מה אתה מסתכל עלי ככה עם המבטים האלה.
אני: אני שומע רעש
יואב: כן, האמת לא היה משהו לאחרונה
אני: מה העניין?
יואב: אני מרגיש קצת לא שווה כל כך לאחרונה, אני לא עושה עם עצמי כלום. ולא משנה עם מי אני נמצא, זה לא משתנה
אני: אתה כן שווה, אתה שווה המון, ואתה לא צריך לחפש את זה, אתה שווה את המשקל שלך בזהב (הוא חייך), אתה לא צריך לחפש את זה לא בפנים ולא בחוץ, אתה יודע את זה בלב, פשוט תגיד לעצמך שאתה שווה, הרי אתה שווה.
הוא התאושש, ואני קיבלתי זרנוק אנרגיה והתחלתי לרקוד. הורדתי את החגורה שלי, שמתי אותה עלי בהצלב, קיפלתי את המותניים של הג'ינס שלי כמו שאני אוהב ורקדתי.
הוא חזר אלי אחרי זה, סיפר לי שהוא נמצא עם אבא שלו לאחרונה הרבה ושהוא מגלה שאבא שלו לא מאמין בעצמו (מזכיר לכם משהו?) ועוד כל מיני דברים ואז שאל אותי מה אני רוצה עכשיו?
כששואלים אותי מה אני רוצה אני לוקח את זה בתור ההזדמנות היומית להקשיב ללב. עבדתי קשה כדי להתחבר ללב שלי, פעם ממש לא הייתי מחובר אליו, ועכשיו אני יכול לקרוא לו והוא נפתח.
אמרתי לו שאני רוצה להיות עם א', לגעת בה, לעשות לה מסאז' כומ שדיברנו.
הוא שיחרר אותי לדרכי. לפני כן לא רציתי להשאיר אותו לבד איתן כי הוא רק הגיע ושילם 40 שקל כניסה וכו', אבל עכשיו זה היה שלם, לי ולו. לקחתי את א' והלכנו. מושלם.
חזרנו לשדרות רוטשילד היפות. שנינו היינו עייפים. רציתי ללכת אליה, אפילו לישון איתה, אבל זה לא היה בדיוק פַיין-טְיוּנְד . ובדרך הביתה אמרנו ששנינו עייפים וכשאני אמרתי את זה היא אמרה שנתתי לה את התשובה שהיא חיכתה לה, לשמוע מי אני שם.
אבל בכל זאת רציתי, החניתי ליד הבית שלה והיא שאלה אותי אם אני אעלב אם היא תדחה את המסאז' שלי לפעם אחרת כי היא רותה להיות נוכחת וכולה שם כשאני אעשה לה מסאז'. האמת שעצם השאלה הכניסה אותי למצב נעלב, אבל קלטתי את זה וירדתי מזה, לא לפני ששיקרתי לה שהיא חופשיה לבחור מה שבא לה, שזה נכון אבל לא מה שהרגשתי באותו רגע. התנשקנו, והתנשקנו, והתנשקנו היא לקחה את המשקפיים שלה ואמרה, יואו איזה טעם מטורף של עוד , לקחה את הדברים שלה ויצאה מהאוטו.
מבחוץ שאלתי אותה אם אני רואה אותה מחר בשיעור בלט? כהרגלה, היא אמרה בטח בהחלטיות. ראיתי אותה מתרחקת.
נסעתי משם עם טעם בפה, טעם של עוד.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
