| |
 הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2003
אמא היתה המדריכה הראשונה שלי. אמא היתה המדריכה הראשונה שלי. מאז שהייתי קטן היינו נוסעים לתל אביב והיינו מסתובבים ברחובות. היא הרגישה שצריך ללמד אותי עליה. אז זה מה שהיא עשתה. אף פעם לא הבנתי למה, אף פעם גם לא שאלתי. אבל זה תמיד היה כיף. מאז גדלתי, וגם עברתי לגור בתל אביב. וגם עזבתי אותה למען חלומות של חזרה אליה. גם היום אנחנו נפגשים בתל אביב והולכים לטייל. ועדיין היא אותה המדריכה, ותמיד יש לה משהו חדש להראות לי או לספר לי, גם כשהיא חוזרת על זה בפעם השנייה או השלישית. האתרים שלנו בתל אביב הם כמו כפתורים שנלחצים אצלה במוח דורשים לספר לי משהו בפעם המי יודע כמה. ואני אוהב את אמא שלי, היא המדריכה הכי נפלאה שלי לאורך שנים. אתמול טיילתי עם א' בתל אביב. א' אוהבת ללכת ברגל, אוהבת את החריש. הלכנו והלכנו. אני חושב שלקחתי לעצמי את תפקיד המדריך, והיא אהבה את זה כל כך. כל כך אהבתי אותה באותו רגע.
| |
|