| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2003
עדכון אימהי
טוב, אז זה לא סרטן, לשמחתי, טעיתי. זה ציסטה, זה מין גידול שפיר שכזה.
עוד לא נכנסתי לחריש, במקום זה נכנסתי למיון עם אמא שלי הבוקר אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם. משם הלכנו למרכז אחר בבית החולים, חיכינו קצת בתור ואז אמא שלי תפסה את המושכות ורתמה איזה רופא לראות אותה. הרופא הזה חמוד, בן ארבעים ומשהו וקוראים לו נבות. היתה לה המון מוגלה בשפה. אני החלטתי שאני רוצה לראות את תהליך הניקוז ופעם ראשונה בחיים ראיתי איך עושים תהליך כירורגי לבנאדם.
אם יש לכם לב יפה חלש אל תקראו את התיאור:
הוא הזריק לה חומר מרדים. לקח סכין קטנה ועשה לה חור בנפיחות, בו בזמן קרו שני דברים. האחד, הוא ניקז לה את המוגלה שהחלה לצאת ושתיים, הושפרצה מוגלה החוצה. זה היה חצי מגעיל חצי משחרר. אמא שלי נענקה קצת אבל ידעתי שזה לטובה וזה היה מול העיינים שלי. ובגלל שזו היתה פעם ראשונה, הרגשתי צורך עז לצחוק למרות שראיתי שלא נבות ולא האחות העוזרת צוחקים, אבל היה לי צורך עז. שכבשתי.
יותר מאוחר קלטתי שצחוק זה עוד אחד מהאוטומטים שלנו.
הרגשת שחרור......... שחרור עמוק של מועקה.
אני הולך לישון קצת, אני חייב ללמוד אחרי זה, אני תשוש עכשיו.
דיברתי הבוקר פעמיים עם א', היא כל כך מתוקה.... היא הולכת להופיע ביומולדת של שמעון פרס. אמרתי לה שאני רוצה לבוא. ביל הולך להיות שם. אני הולך לראות את ביל, בילי, ויליאם ג'פרסון, אהובי.....
אני מת לראות אותה, אולי הערב, יותר מאוחר.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
