לפי גופמן, הפרט נוטה להתייחס לאחר עפ"י הרושם אותו הוא מעורר. אותו הרושם הוא כעין הבטחה עתידית למדידת מעשי האחר. כל סטייה מהרושם עשויה להתפרש כהולכת שולל. במקרה שלי, ניתן להניח כי תמי תפסה את רצוני להישאר כמביעה את משיכתי אליה ואף כ"הבטחה" ליחסי מין. ברגע שזה לא קרה היא שאלה אם אני נמשך אליה, שאולי בעצם זו הסיבה שיחסינו לא הרחיקו למקומות מיניים יותר. במילים אחרות, תמי שאלה אותי אם אני בעצם משקר לה וזו הסיבה בגללה נעלבתי.