סצינה ראשונה:

יצאתי עם אמא אחת.

היא נפרדה ממני אחרי הדייט הראשון הכי מדהים שהיה EVER רק כדי להתקשר אלי 3 ימים אחר כך לספר לי שהיא לא יכולה להפסיק לחשוב עלי. חודש אחר כך היא נפרדה ממני בפעם השניה, כדי לספר לי היום, שבועיים אחרי הפרידה שהיא לא מפסיקה לחשוב עלי ושאני מדבר איתה כמו שאף אחד אחר לא מדבר איתה ושהיא יכולה לספר לי דברים כי אני מקשיב ולא שופט וגורם לה להרגיש טוב ושהיא אוהבת אותי.

סצינה שניה:

הצעתי היום חברות לאמא אחת בפייסבוק, מישהי שהכרתי כשהייתי בן 23, יצאנו יום וחצי בערך, שכבנו, המשכנו להיות ידידים, לא משהו עמוק, נגשנו אחרי כמה שנים בהרצאה שלי, היתה נשואה, הביאה ילד. לא דיברנו 6 שנים.

הצעתי לה חברות בפייסבוק שוב. דיברנו דיברנו. יש לה כבר ילד מגבר שני שהיא לא איתו ויוצאת עם גבר שלישי שיש לו ילדה ושהוא אהבת חייה. יופי.

הכימיה בינינו נהדרת, היא מצחיקה אותי ואני מצחיק אותה והכימיה היא כאילו אנחנו בקשר מאז שאנחנו ילדים. זה ממש כרגיל. מפה לשם היא הזמינה אותי אליה כי באמת מליון שנה לא נפגשנו. 

זה היה בצהריים. ובאמת- הכל תמים תמים. כי אשכרה, אין לנו מה לעשות יחד.

בשיחה עכשיו היא לגמרי הפכה לצנונית. חשבה על זה שוב, לא נראה לה שהוא יקבל את זה שהיא נפגשת איתי.

אז אמרתי לה שאפשר בבית קפה, אז היא אמרה לי כל מיני דברים מטומטמים והתגובה שלי אליה היתה שכנראה יש לה טפשת הריון. ואז היא עונה לי: ״אני לא בהריון, יש לי התקן תוך רחמי ל-5 שנים!״

אז האמא הזו, שהיה לה מספיק נוח לומר לי את זה, לא מוכנה להפגש.

כן, מאד חכם מצידה.

כן.